המסוע האוקייני - סירקולצית המים

מתוך אנציקלופדיה, המכון למדעי כדור הארץ, האוניברסיטה העברית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הסירקולציה באוקינוס העמוק נקראת הסירקולציה הטרמוהלינית כי היא נקבעת בעיקר משינויי מליחות וטמפרטורה. המליחות והטמפרטורה הפוטנציאלית הן תכונות קונסרבטיביות כלומר נקבעות בפני השטח או משתנות רק על ידי עירבוב של מסות מים. מי העומק קרים ולא מלוחים באופן יחסי- אילו תכונות של מי השטח ברחבים הגבוהים כלומר רק שם נוצרים מי עומק.

מסות מים עמוקות

NADW- שקיעה של מים בצפון האוקינוס האטלנטי (אין תהליך דומה בצפון השקט). מים מלוחים מזרם הגולף (האטלנטי מלוח יותר מהשקט) מצפינים עם זרמי פני השטח מתקררים בצורה אינאנסיבית ושוקעים באיזור ים גרינלנד. AABW- המים הקרים ביותר באוקינוס אך גם הכי פחות מלוחים, נוצרים בחורף הדרומי סביב יבשת אנטרטיקה. כיסוי הקרח באוקינוס הדרומי משמעותי ומכוון שהקרח מבודד את המים מהאטמוספרה, הקירור מתרחש בפוליניות- איזורים בלי קרח. ישנם שתי סוגי פוליניות- פולינית ים פתוח שנוצרת מאפוולינג של מים חמים יחסית. האוקינוס מאבד חום מוחשי והמים נהיהם צפופים וקרים יותר ולכן שוקעים. בנוסף קיימת פולינית חוף שנוצרת מרוחות קטבטיות היורדות מאנטרטיקה ומרחיקות קרח ים משולי היבשת. קרח חדש נוצר כל הזמן המלח לא נכנס לתוך הסריג של הקרח ולכן מליחות המים עולה. הרוחות קרות ויבשות מאוד מה שגורם לאידוי ואיבוד חום כמוס. המים מתקררים ומתמלחים וניהים צפופים יותר ולכן שוקעים. מסות המים העמוקות שוקעות ומתפשתות על הקרקעית. מסות המים יחזרו לפני השטח באזורי upwelling שמתרחש בעיקר בצפון האוקינוס ההודי ובצפון האוקינוס השקט.בנוסף קיימות מסות מים ששוקעות מפני השטח לעומקים בנוניים.

מסות מים בינוניות

מי הים התיכון- הים התיכון הינו אגן שוליים לגונרי כלומר יש בו תנאים קבועים של עודף אידוי על משקעים. כתוצאה מכך המליחות עולה. מים הנכנסים מפני השטח של האוקינוס האטלנטי במליחות של 36 גרם לקילוגרם
הולכים ומתמלחים עם התקדמותם מערבה עד שצפיפותם עולה כך שהם שוקעים ליוצאים על קרקעית מיצרי ג'יברלטר ושוקעים לעומקים הבינוניים באטלנטי מלוחים וחמים מאוד

AAIW- רוחות ממערב למזרח מסביב לאנטרטיקה גורמות להובלת אקמן צפונה של מים עם מליחות נמוכה וטמפרטורה נמוכה כשהם מגיעים למסת המים המרכזית החמה (הסיביבונים הסוב טרופיים) הם שוקעים מתחתיה לעומקים בינוניים. ניתן לומר שבעצם מתרחש פה עירבוב איזופיקנלי- קל לערבב מים על משטח שווה צפיפות ולכן נוצרה השקיעה.

השפעות המסוע

תכונות לא קונסרבטיביות של המים, כמו למשל ריכוז החמצן והניוטריאנטים, משתנים במהלך זרימתם בעומק. ריכוז החמצן המומס הולך ויורד מרגע השקיעה והתנתקות המים מהאטמוספירה, וזאת עקב נשימה. ריכוז הניוטריאנטים, לעומת זאת הולך וגדל, וזאת עקב מיחזור של חומר אורגני חזרה לחומר אי אורגני על ידי חיידקים והצטברותו במי העומק. גיל המים נמדד מרגע התנתקותם מהאטמוספרה. על ידי חישוב גיל המים ניתן להעריך את משך הסירקולציה הגלובלית שנמשכת כ-1000 שנה.הסירקולציה הגלובלית הינה מנוע הסעת חום מרחבים נמוכים לרחבים גבוהים ולכן יש לה השפעה משמעותית על האקלים.הסירקולציה הגלובלית משפיעה על הפרדקטיביות של אזורים באוקינוס על ידי קביעת האזורים בהם יהיה upwelling ולכן ריכוזי ניוטריאנטים גבוהים יותר, או אזורי downwelling בהם הריכוזים נמוים מאוד. באופן דומה משפיעה הסירקולציה על טמפרטורת המים ובכך על ריכוזי הגזים המומסים במים ובעיקר על ריכוז החמצן.

נושא זה נחקר במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים http://earth.huji.ac.il

כלים אישיים