השיטפונות

מתוך אנציקלופדיה, המכון למדעי כדור הארץ, האוניברסיטה העברית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הזרימה העילית בערוצי הנחלים, הנקראת נגר עילי, נחלקת בישראל לשלושה תחומי התנקזות ראשיים: (א) ניקוז מערבי לים התיכון; (ב) ניקוז מזרחי למערכת הירדן והכינרת; (ג) ניקוז לנחל הערבה. לכל אחד מתחומי ההתנקזות ישנו פוטנציאל מים שונה ומאפיינים שונים. נפח מי השיטפונות המתנקזים לאגן הניקוז המערבי הוא בגודל בינוני בקנה מידה ישראלי. עד היום נבנו בו כמה מפעלים לתפיסת מי שיטפונות שנועדו בחלקם להחדרה למי התהום ובחלקם לאגירה ולשימוש מקומי (בדרך כלל בשילוב עם מי קולחים). הראיון העומד מאחרי הקמת המפעלים היא שבלי המפעלים יאבדו המים אל היום התיכון. באגן הניקוז של הירדן והכינרת כמות הנגר העילי היא רבה יותר, והמים הם רכיב מרכזי באספקת המים הארצית. חלק הארי של המים באגן זה נאגר באגם הכינרת ומנוצל על ידי המוביל הארצי. באגן הניקוז של הערבה יש מעט מאוד מי שיטפונות ושכיחות הופעתם נמוכה, ועל כן הכדאיות הכלכלית בהקמת המפעלים מוטלת בספק. אף על פי כן הוקמו בערבה כמה מאגרים שחשיבותם המקומית רבה.

ניצול המים העיליים באגן הירדן והכינרת נידון בעיקרו בפרק 3 של הספר משאבי המים בישראל מאת פופ' חיים גבירצמן, והקורא מופנה בזאת לעיין שם. בפרק זה נתמקד אפוא בשני האגנים האחרים. הבעיות העיקריות הנלוות להקמת מפעלים לתפיסת מי השיטפונות במערב ישראל ובדרומה הן: חוסר הוודאות שבכל שנה אכן יגיעו מים; איכות מים הירודה יחסית; והצורך בהקמת מתקנים הנסיים יקרים. בעיות אלו העמידו אתגרים גדולים בפני המתכננים, ובסופו של דבר הוקמו מפעלים מסוגים שונים שיפורטו בפרק זה.

מי השיטפונות הם מוקד התעניינות מסיבה נוספת - בשל כוח ההרס הטמון בהם. כדי למנוע הצפות ונזקים באזורים עירוניים נבנתה תשתית להסדרת הניקוז בעיקר במרכז הארץ, וכדי למנוע הרס כבישים נבנו גשרים על גבי הערוצים בכל הארץ. תכנון מערכת הניקוז, הגשרים והסכרים מחייב הבנה יסודית של מאפייני השיטפונות ובכללם: ספיקה, נפח, משך הזרימה, תדירות הופעתה והשפעת הכיסוי הקרקעי על התרחשותה.

פוטנציאל מי השיטפונות

מפעלי ההחדרה למי התהום

מפעלי אגירה לשימוש מקומי

הסדרת הניקוז

נושא זה נחקר במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים http://earth.huji.ac.il

כלים אישיים