ים תטיס

מתוך אנציקלופדיה, המכון למדעי כדור הארץ, האוניברסיטה העברית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

הקדמה

ים תטיס, הידוע גם בשם אוקיינוס תטיס, היה האוקיינוס אשר פיצל את יבשת העל פנגיאה שהייתה קיימת עד לפני כ-200 מיליון שנה (עידן המזוזואיקון). ים תטיס ביקע את פנגיאה ל2 יבשות - גונדוונה, אשר כללה את היבשות הדרומיות המוכרות לנו כיום (אמריקה הדרומית, אפריקה, אוסטרליה, אנטארקטיקה והודו) ולאוראסיה אשר כללה את היבשות הצפוניות המוכרות לנו כיום [אירופה, אסיה (בלי תת-היבשת ההודית) וצפון אמריקה][1]

מקור השם תטיס

Océan et Téthys © Musée archéologique de Gazantiep, Turquie
Océan et Téthys © Musée archéologique de Gazantiep, Turquie

לפי המיתולוגיה היוונית, תטיס הייתה טיטאנית, אחת מאלות הים, אחותו ובת זוגתו של אוקיינוס. תטיס נחשבה לאלת הים העצמתית ביותר.[2] חייה של תטיס היו רצופים בסיפורים שכללו טרגדיות, תככים, זעזוע ורומנטיקה. בשנת 1893, המדען האוסטרי אדוארד סואס החליט לשאול את שמה עבור מה שהיה מבחינת המדענים החידה הגדולה ביותר- הים הנעלם. כמו שהאלה תטיס הייתה החזקה מכולן, לפני כמה מאות מיליוני שנה היה זהו ים תטיס אשר שלט בעולם.[3]

בלבול בשמות טתיס ותטיס

טתיס הייתה נכדתה של תטיס והיא הייתה אחת מחמש עשרה הנראידות - נימפות הים. טתיס בניגוד לתטיס לא הייתה אלת ים ולכן ים תטיס לא נקרא על שמה, אלא על שם סבתה.

היסטוריה גיאולוגית

להרחבה בנושא תנועת הלוחות ראה טקטוניקה

תחילתו של ים תטיס

לפני כ-260 מיליון שנה, לקראת סוף עידן הפליאוזואיקון, התחברה יבשת העל פנגיאה. יבשת זו נפרשה מקוטב לקוטב, והוקפה כמעט מכל צדדיה באוקיינוס ענק בשם פנתלאסה. אוקיינוס תטיס, אשר היה אוקיינוס טרופי, החל להיווצר מצידה המזרחי של פנגיאה, על קו המשווה. אוקיינוס זה הופרד מאוקיינוס פנתלאסה ע"י ארכיפלג שכלל את מה שהיום מוכר לנו כסין ודרום מזרח אסיה. הרעיון של יבשת על שאיחדה בעבר את כל היבשות המוכרות לנו כיום הועלה לראשונה ב-1912 ע"י אלפרד וגנר - מטאורולוג גרמני. בספרו של וגנר "the origins of continents and oceans" משנת 1915 אנו נחשפים לראשונה לתיאוריית נדידת היבשות המקובלת כיום. אוקיינוס תטיס נראה בתחילתו כאוקיינוס בצורת C. מקובל גם לדבר על תטיס ב-3 חלקים, פרוטו-תטיס (ים תטיס העתיק מ-320 Ma וערך זה אינו עוסק בו), פלאו-תטיס ונאו-תטיס. בזמן היווצרותו של תטיס, הוא הגיע לגודל של כ80-100 ק"מ רבוע, גדול מהאוקיינוס ההודי הנוכחי. 

 פלאו-תטיס

(פלאו=ישן) הוא ים תטיס מ-320 Ma(עידן הפליאוזואיקון) ועד 180Ma (אמצע תור היורא). פלאו-תטיס נוצר כאשר כל היבשות החלו להתחבר עד שלבסוף יצרו יחד את יבשת העל פנגיאה. פלאו-תטיס הפסיק להתקיים כאשר חלק יבשתי (Cimmerian continent) התנתק מצפון גונדוונה, הסתחרר צפונה והתנגש בשולי לאוריסיה.

נאו-תטיס

(נאו=חדש) החליף את פלאו-תטיס. לרוב מתייחסים אליו כאל ים תטיס בלבד. החל להיווצר בזמן הסתחררותו של החלק היבשתי (Cimmerian continent) בתחילת עידן המזוזואיקון. בהמשך נאו-תטיס התרחב למעבר ימי אשר חיבר את האוקיינוסים והפריד בין היבשות הצפוניות לדרומיות.

הכחדות שונות ב550 מיליון השנה האחרונות של היסטוריית כדה"א.[3]
הכחדות שונות ב550 מיליון השנה האחרונות של היסטוריית כדה"א.[3]

לפי כ- 240 מיליון שנה, בתחילתו של תור הטריאס, אוקיינוס תטיס היה כבר אוקיינוס גדול ורחב בעל 2 זרמים חזקים בפני השטח: האחד, צפונית למשווה בכיוון השעון, ודרומית למשווה נגד כיוון השעון. תנועה זו היא תנועה הנוצרת מכך שכדור הארץ הוא כדור שמסתובב סביב עצמו, ומוכרת בשם כוח קוריוליס. בנוסף, היה זרם משווני חזק אשר נוצר מהתכנסות של רכיבי הזרמים הצפוניים והדרומיים. זרם זה נוצר באזור הארכיפלג והתקדם לכיוון היבשת, ולכן נוצר Upwelling. מכיוון שמי אפוולינג עשירים בניוטריינים, ואלו הגיעו אל פני השטח וספגו גם אור שמש, אזורים אלו היו מפותחים מאוד מבחינה ביולוגית. לפני כ-250 מיליון שנה, בסוף עידן הפלאוזואיק, בתור הפרם, הייתה הכחדה המונית אשר שינתה את פני החיים בכדה"א (90-96% מהמינים הוכחדו). הכחדה זו הובילה לתקופת הזוהר של ים תטיס מבחינה ביולוגית: הים הציע תנאים חדשים לגמרי ולכן התפתחו בו חיים חדשים. בין השאר חלזונות, אלמוגים, צדפות, תנינים ולאחר מכן גם זוחלי היבשה. המאובנים הראשונים של דינוזאורים תוארכו ל-235 מיליון שנה נמצאו באזור אריזונה, ארה"ב. בהמשך דרכו של ים תטיס היו עוד שתי הכחדות המוניות, בסוף הטריאס ובסוף הקרטיקון, וכמובן צורתו הביולוגית של ים תטיס בתקופות אלו השפיעה על והושפעה מהכחדות אלו.

מפה של הבקעים הפרה-טריאסים סביב העולם ב240Ma. ניתן לראות את ההעתקים הרבים בפנגיאה אשר לבסוף גרמו להיפרדותה. המספרים מציינים זמנים של פעילויות געשיות חזקות אשר גרמו להתפרצויות וולקניות.[3]
מפה של הבקעים הפרה-טריאסים סביב העולם ב240Ma. ניתן לראות את ההעתקים הרבים בפנגיאה אשר לבסוף גרמו להיפרדותה. המספרים מציינים זמנים של פעילויות געשיות חזקות אשר גרמו להתפרצויות וולקניות.[3]

ביקוע פנגיאה

40 מיליון השנה של תור הטריאס היו שנים מאוד דינמיות בהיסטוריית כדה"א. לקראת סוף תור הפרם (עידן הפליאוזואיקון), פנגיאה הייתה נתונה תחת מאמצים גבוהים, כך שהעתקים עמוקים החלו להופיע בפתאומיות ובחוזקה ביבשת. ים תטיס החל להתרחב דרך חדירה והרחבת העתקים אלו. העתקים אינטנסיביים אלו, כנראה היו קשורים גם במשקל הענק של פנגיאה, אשר גרם לחימום יתר במעטפת מתחת ליבשת. אם היו מוצאים עדויות של Hotspots אז היו יכולים לאשר את תיאוריה זו, אך כיום למדענים עדיין אין הסבר טקטוני מספק עבור פיצול פנגיאה. ההעתקים שהיו קיימים בפנגיאה נהיו עמוקים יותר ויותר, ויצרו בקעים אשר התמלאו בלבה, סדימנטים עשירים בשמן, ו-Red beds. ים תטיס הצליח לבסוף לפרוץ מערבה. הבקע שדרכו פרץ ים תטיס הפך לבסוף לרכס מרכז אוקייני אשר נמשך מגיברלטר, דרך מה שהיום הוא מרכז האוקיינוס האטלנטי. הצפת ים תטיס החלה במזרח עברה דרך מרוקו ונובה סקוטיה, והגיעה עד לפלורידה ולבהאמס. במקביל בקע נוסף פיצל את האמריקות. תפוצה נרחבת של משקעי מלח באזור מקסיקו מעידה על בקע זה, כמו כן על הצפות ואידויים רבים. כאשר הבקעים פגשו זה את זה, אוקיינוס תטיס ואוקיינוס פנתלאסה התחברו וגרמו לפיצול פנגיאה לשתי יבשות, הצפונית-לאוריסיה, והדרומית-גונדוונה.

ההצפה הגדולה

שינויים במפלס גובה פני הים לאורך 550 מיליון השנה האחרונות של היסטוריית כדה"א.[3]
שינויים במפלס גובה פני הים לאורך 550 מיליון השנה האחרונות של היסטוריית כדה"א.[3]

לקראת סוף תקופת הקרטיקון אוקיינוס תטיס הגיע לשיאו כאשר תטיס ושלוחותיו הצליחו לכסות כ-82% מפני כדה"א. לשם השוואה, היום כל האוקיינוסים יחד מכסים כ-67% בלבד משטח כדה"א. פני הים היו גבוהים בכ-300 מטר מפני הים כיום. הסיבה העיקרית להצפה היא יצירה מהירה של רכס מרכז אוקייני מאסיבי, אשר דחק את המים מהעומק. בשיאו, רוחבו של ים תטיס הגיע כמעט ל-5000 ק"מ. כמעט כל אירופה, צפון אפריקה וצפון אמריקה היו תחת מים.

סגירתו של ים תטיס

ההפחתה של הלוח האפריקאי מתחת ללוח האירו-אסייתי היא המניע לסגירתו של ים תטיס. סגירה זו, החלה בתחילת עידן הקנוזואיקון. באמצע תקופת המיוקן, לפני כ-15 מיליון שנה, ים תטיס הפך כולו למעבר ימי צר בין אפריקה לאירואסיה. פתיחתם של הרכסים המרכז אוקיינים האטלנטי והשקט שינתה את כיוון תנועתן של היבשות וגרמה לאפריקה, דרום אמריקה והודו לנוע צפונה. יבשת אפריקה נעה לכיוון אירואסיה, יבשת דרום אמריקה נעה לכיוון צפון אמריקה ותת היבשת ההודית נעה לכיוון דרום מזרח אסיה. שאריות קרקעית ים תטיס, נמצאות היום במרומי רכסי ההרים אשר נמתחים ממרוקו, דרך אסיה והמזרח התיכון ועד ולהימלאיה (הרי האלפיים, הפירנאים, טאורוס, אטלס, בטיקס, האפנינים ועוד).רכסים אלו הם תוצאה של התנגשות קרום יבשתי אחד בשני. בהר מקלאו, שכנו של האוורסט הנפאלי, אשר מתנשא לגובה של כ-8500 מטר, נוכל למצוא את האופיוליט הגבוה בעולם. ממצא זה מעיד על סגירתו הסופית של ים תטיס, מאחר וקרקעיתו התרוממה לגובה כה רב. שאריות ים תטיס הקיימות היום בעולם הן: הים התיכון, הים הכספי והים השחור.

יצירת אופיוליט
יצירת אופיוליט
השתנות ים תטיס ב-300Ma
השתנות ים תטיס ב-300Ma

תטיס בישראל

במשך תקופה גיאולוגית ארוכה שכנה ישראל בין ים תטיס מצפון לבין המסיב הערבו-נובי מדרום. לאחר מכן, הים התיכון תפס את מקומו של ים תטיס מצפון. ים תטיס התקדם ונסוג בחילופין, וניתן לשחזר זאת לפי הסלעים שאנו מוצאים בישראל: בצפון הארץ, רוב הסלעים ממקור ימי - גיר ודולומיט משוכבים ובתוכם שוניות וגם חאוור וחרסית. בדרום הארץ, רוב הסלעים ממקור יבשתי - אבן חול וארקוזה (סלע המורכב מחול עשיר במינרלים מקבוצת הפלדספר[5]), אך גם בדרום אנו מוצאים סלעים ימיים מעידנים שונים.
במשך ההיסטוריה הגיאולוגית של ישראל קו החוף השתנה רבות עקב שינויים במפלס פני הים הגלובלי, אשר השתקפו בשינויי הפציאס הנפוצים במסלע. שחזור היסטוריה זו, בהתבסס על בדיקות סטרטיגרפיות מדוקדקות, מעיד על הצפות ונסיגות ים תטיס לאורך העידנים פליאוזואיקון, מזוזואיקון וקינוזואיקון.[1]

תטיס בנגב הצפוני

באמצע תקופת המיוקן (לפני כ-17 מיליון שנה) שקעה בנגב הצפוני חלק מתצורת חצבה, וגילוי של עצמות יונקים בני גיל בורדיגל מעידות על גשר יבשתי בין אפריקה לאירואסיה בתקופה זו. סביבת ההשקעה האירוזיבית והרדודה המאפיינת את תצורת חצבה היא עדות בישראל לסגירתו של ים תטיס.

מקורות

[1] נדבכים בגיאולוגיה של ישראל, נ. שפרן וע. מזור, האוניברסיטה הפתוחה, 1980
[2] המיתולוגיה היוונית, א. שבתאי, מפה : מיפוי והוצאה לאור, תש"ס-2000
[3] Vanished ocean: how Tethys reshaped the world, D. Stow, Oxford University Press, c2010
[4] Global Tectonics (3rd Edition), P. Kearey, F. Vine,K. Klepeis, Wiley-Blackwell, 2009
[5] צפונות כדור הארץ, ש. שואבל, האוניברסיטה הפתוחה, 2006
[6] Middle Triassic evolution of the northern peri-tethys area as influenced by early opening of the Tethys ocean, J. Szulc, institute of geological sciences, Jagiellonian university, Poland, 2000
[7] Paleomagnetism of the Atlantic, Tethys and Iapetus Oceans, R. Van der Voo, Cambridge university press, 1993
[8] The role of eastern Tethys seaway closure in the Middle Miocene Climatic Transition (14 Ma) N. Hamon, P. Sepulchre,  V. Lefebvre and G. Ramstein, Institut de Paléoprimatologie, 2013 
[9] Plate Tectonics : How it Works, A. Cox, R. B. Hart, Wiley-Blackwell, 2009

[10] Remnants of Miocene fluvial sediments in the Negev Desert, Israel, and the Jordanian Plateau: Evidence for an extensive subsiding basin in the northwestern margins of the Arabian plate

E. Zilberman,R. Calvo, Journal of African Earth Sciences 82 (2013) 33–53

כלים אישיים