תור היורא בישראל

מתוך אנציקלופדיה, המכון למדעי כדור הארץ, האוניברסיטה העברית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

כללי



        תור היורא החל לפני כ-201 מליון שנים באמצע עידן המזוזואיקון, ונמשך כ-56 מיליון שנים עד לתחילתו של תור הקרטיקון (איור 1). את סוף תור הטריאס ותחילת תור היורא מסמן אירוע הכחדה גדול שבמהלכו נכחדו למעלה מחמישים אחוז מהמינים של בעלי החיים הימיים והיבשתיים שחיו אז כפי שידוע לנו היום. במהלך היורא החלה התפרקותה של יבשת פנגיאה ללאוראסיה וגונדוואנה על ידי התקדמות הפתיחה של הניאוטתיס ותחילת יצירתו של אגן הים התיכון המזרחי של היום (איור 2). תנועות טקטוניות אלו האריכו את קו החוף של היבשת והובילו לשינויים באקלים שנעשה לח ומרובה משקעים. אקלים זה הוביל להתפתחותה של צמחיה עשירה על היבשת שכללה שרכי ענק. הדינוזאורים נפוצו במיוחד בפאונה של תור היורא והחלו להתפתח מהם המינים הראשונים של הציפורים (Archaeopteryx). בים היו נפוצים מינים הדינוזאורים הימיים (כמו ה-Ichthyosauru וה- Plesiosaurus), רכיכות (בעיקר אמוניטים וביבלביה), אלמוגים ומינים שונים של קווצי עור. בסוף תור היורא (בסדרת ה-Tithonian, לפני 145 מליון שנים) התרחשה הכחדה נוספת במהלכה נכחדו מינים רבים בעיקר מהסובב הימי ומתוכם למעלה מחמישים אחוז ממשפחות הרכיכות. הכחדה זו מסמנת את תחילת תור הקרטיקון (Sepkoski, 1992).

בישראל חשופים סלעי היורא במכתשי הנגב, בואדי מליח' שבשומרון ובהר חרמון. עבודות מחקר על תור היורא בישראל נעזרו בדוגמאות סלע שנלקחו מקידוחי עומק ברחבי ישראל וסביבתה הקרובה בנוסף לסלעי המכתשים..

איור 1: טבלה כרונוסטרטיגרפית עולמית של תור היורא (Cohen, Finney, Gibbard and Fan 2013)
איור 1: טבלה כרונוסטרטיגרפית עולמית של תור היורא (Cohen, Finney, Gibbard and Fan 2013)

<span style="line-height: 1.5em;" />

איור 2: התקדמות הפתיחה של הניאוטתיס (Stamfli and Borel, 2002)
איור 2: התקדמות הפתיחה של הניאוטתיס (Stamfli and Borel, 2002)

ליתוסטרטיגרפיה וביוסטרטיגרפיה

   סלעי היורא נכללים בחבורת ערד אשר מונחת באי-התאמה על סלעי חבורת רמון מתור הטריאס. מעל חבורת ערד מונחים סלעי חבורת כורנוב מתור הקרטיקון, גם הם באי-התאמה ( איור 3)אי-התאמות אלו מעידות על תקופות של ארוזיה וגידוע או חוסר השקעה במעבר בין התורים. גם בתוך טור סלעי היורא ישנן אי-התאמות ושינויי פציאס לתרליים בחלק מן התצורות. בישראל  אופיים של הסלעים מתור היורא משתנה בין האזורים הגיאוגרפיים השונים: במרכז הארץ וצפונה סלעי היורא גיריים בעיקרם עם מעט הופעות של אבן-חול ופצלים.בנגב, בצפון סיני ובירדן, סלעי היורא הם בעיקר אבן-חול, פצלים ומעט גיר. עובי החתך היוראסי מגיע לשני קילומטרים.

יורא תחתון

  • תצורת משחור - תצורת משחור נמצאת בתחתית החתך היוראסי הנחשף במכתש רמון. סלעי תצורת משחור שקעו בתוך בורות ארוזיביים שנוצרו בסלעי תצורת מוחילה שבגג טור הסלעים של תור הטריאס. התצורה מורכבת מסלעי חרסית קאולינית דמוית צור שמורכבת מתחמוצות אלומיניום וקאוליניט. צבעה החרסיות משתנה מלבן בפנים הבורות, לאדום סגלגל בחלקם החיצוני. שוני זה נובע מעליית ריכוז הלטריט (קרקע אדומה עשירה בתחמוצות ברזל, המתפתחת באקלים טרופי בעקבות משקעים רבים ועושר בחומר אורגני (Slatkine and Heller, 1961 ; Bentor, 1966). אם כן, סלעי תצורת משחור מעידים על אקלים טרופי חם ולח. על אף היותה של תצורת משחור דקה, היא הוגדרה כתצורה בזכות ייחודה הליתולוגי במחשופים ובקידוחים. חלקם המסיס של הסלעים המקוריים של תצורת משחור סולק בשטיפה והשאריות הבלתי מסיסות (חרסיות ותחמוצות של ברזל ואלומיניום) הן המרכיבות את סלעי התצורה היום. באמצעות בדיקות של יסודות קורט מחרסיות משחור, ניסו חוקרים לאתר את סלעי המקור אך הבדיקות לא הצביעו על מקורות אפשריים. על סמך מאובנים המשוייכים לליאס התיכון שנמצאו בתצורת ארדון שהורבדה בהתאמה על תצורת משחור, נהוג לייחס את תצורת משחור לליאס התחתון. עם זאת בקידוחים עמוקים בצפון-מערב ישראל נמצאו מאובנים מהטריאס העליון מעל לשכבת חרסית המזכירה באופיה את תצורת משחור. מכאן ייתכן והעדרה של יחידת מאובנים זו בדרום הארץ מעידה על אי-התאמה משני צידי התצורה. במידה ותאומת אפשרות זו ניתן יהיה לקבוע שתצורת משחור שייכת למעשה לתור הטריאס העליון (Goldberg and Friedman, 1974).

. .

  • תצורת ארדון - סלעי תצורת ארדון שקעו על גבי חרסיות משחור והם עשויים בעיקרם מדולומיט, חוואר ופצלים (בקידוחים נמצא גם אנהידריט). מרבית חלקיקי הסדימנט הבונים את סלעי תצורת ארדון הם pellets המצביעים על סביבת השקעה של מדף יבשת רדוד עם אנרגית השקעה נמוכה המתאימה לסבחות ולגונות. עוביה של תצורת ארדון גדל לכיוון צפון מערב, מ-50 מ׳ עד 540 מ׳, בהתאם לקו ההצפה של ים טתיס באותו הזמן. לאחר השקעת תצורת ארדון חלה נסיגה כללית של הים, והחלה השקעה של אבני חול.




  • תצורת אינמר -  המעבר מסביבת ההשקעה של תצורת ארדון לזו של תצורת אינמר אינו מחייב ירידה משמעותית במפלס הים. סלעי תצורת אינמר מתאפיינים בחילופי חול שמלוכד במינרלים קרבונטיים וחרסיות. עובי התצורה מגיע באיזור הרמון ל-300 מטרים, וקטן לכיוון צפון מערב. ניתן להבחין בשינויי עובי מקומיים, המעידים על אגני השקעה עמוקים יותר באגן רמון, אגן כורנוב, ובאגן מערבי הכולל את הר קרן. חדירה ימית שארעה במהלך השקעת תצורת אינמר מחלקת את התצורה לשלושה פרטים: הפרט התחתון - פציאס קלסטי, פרט קרן - אבן גיר ופרט עליון - פציאס קלסטי (איור 4). בסדימנט היבשתי של תצורת אינמר נמצאים שרידי מאובנים של צמחים שככל הנראה שקעו לקרקעיות של האגמים והביצות בהם צמחו ונשתמרו בסדימנט דק הגרגר. הרכב החמצן בצמנט הדולומיטי של אבני החול מן הפרט התחתון והעליון מרמז על דולומיטיזציה מאוחרת שקרתה ככל הנראה בתקופת הקוורטר כתוצאה מחדירה של תמיסות קרבונטיות לתת הקרקע במהלך הפלייסטוקן (Ayalon A., Longstaffe F.J. , 1995). החדירה של תמיסות אלו היא ככל הנראה האחראית גם לדולומיטיזציה המאוחרת של שכבות סלע צעירות יותר בחבורת ערד כגון אופקי הדולומיט של תצורת זוהר.  במקביל להשקעת תצורות ארדון ואינמר שוקעים בהרי יהודה ובשפלה סלעי הגיר והדולומיט של תצורת נירים ותצורת ראש-פינה.

יורא תיכון ועליון

איור 4: חתך סכמטי - תצורת אינמר (Goldberg and Friedman, 1974)
איור 4: חתך סכמטי - תצורת אינמר (Goldberg and Friedman, 1974)

   ביורא התיכון והעליון, החלה הצפה שכיסתה בהדרגה את חולות תצורת אינמר מצפון מערב לדרום מזרח כך שגיל המשקעים שבבסיס סלעי ההצפה צעיר יותר ככל שמתקדמים דרום מזרחה. בתקופות אלו הורבדו בעיקר שכבות של גיר המופיעות בתצורות דיה, מחמל, כרמון, ברור, כידוד, וזוהר. באזורים מסויימים

 מופיעות גם רצועות של שוניות אלמוגים (איור 5).


איור 5: חתך עמודי של תור היורא התיכון והעליון בישראל (Moshkovitz and Ehrlich 1976. after Goldberg 1970)
איור 5: חתך עמודי של תור היורא התיכון והעליון בישראל (Moshkovitz and Ehrlich 1976. after Goldberg 1970)
  • תצורת דיה- תצורת דיה (נקראת תצורת מחמל באזור מכתש רמון) עשויה בעיקרה מסלעי גיר עם אופקים של דולומיט, סילט, אבן חול  ופצלים. סלעי הגיר מכילים fecal pellets ואואוליטים רבים המעידים על קרבה לחוף והשפעה של אנרגית הגאות והשפל באזור ההשקעה. הסדימנט הימי של תצורת מחמל מכיל מאובנים של אלמוגים, ברכיופודים, קיפודי ים ורכיכות מן היורא התיכון. בתחתית התצורה ניתן למצוא סוג נדיר של אמוניט הנקרא Normanndites. בזמן ההשקעה של חלקה העליון של תצורת דיה בנגב הצפוני, מגיעים שולי הטרנסגרסיה לאזור הרמון ומשקיעים שם את סלעי מחמל. ההצפה נמשכת, אך תוצריה מתקופת הבג'וסיאן העליון ואילך נגדעו באיזור רמון על ידי ארוזיה מאוחרת יותר.


  • תצורת שריף  - תצורת שריף (שווה מבחינה ליתולוגית לתצורת כרמון באזור השפלה) מהווה המשך להשקעה הימית של תצורת דיה כאשר ההבדל המרכזי בינהן הוא חילופי פציאס תכופים יותר בטור הסלעים של תצורת שריף בין אופקים של גיר לאופקים של אבן חול, סילט ופצלים. האופקים המתחלפים תכופות מצביעים על תקופה של תזוזה רבה במיקום שפכי הנחלים המביאים עמם את הסדימנטים מן היבשת.


  • תצורת ברור -  בזמן הבת'וניאן העליון התרחשה פעימה טרנסגרסיבית נוספת שהביאה להשקעת גיר האלמוגים והגיר הביוקלאסטי של תצורת ברור במישור החוף ובצפון סיני. בסביבה הקרובה לחוף בצפון הנגב התעשרו גירים אלו בחרסיות ודולומיט, ובאזור זה תצורת ברור נחשבת לבסיס של תצורת זוהר.


  • תצורת זוהר - סמוך לסוף הקלוביאן התחתון רוב מדף היבשת שהיה קיים באזור המזרח התיכון נחשף לתנאים יבשתיים ולא התרחשה על גביו השקעה. ישנם חוקרים הטוענים לרציפות סדימנטרית ביורא התיכון למרות שבקידוחים ממישור החוף נמצאות חרסיות מתצורת כידוד (קלוביאן עליון) על גבי תצורת ברור (בת'וניאן עליון). כך או כך לתקופת הקלוביאן התיכון לא נמצא ייצוג סדימנטרי באזורנו. חלקה העליון של תצורת זוהר נבנה על ידי ההצפה המחודשת של הקלוביאן העליון המשקיעה בצפון הנגב גיר מאובנים חרסיתי של ים רדוד. גיר זה עשיר במגוון רחב של יצורים בנטוניים כמו אלמוגים, ברכיופודים, קווצי עור ורכיכות. לתצורת זוהר מחשופים במכתש חתירה ובמכתש חצרה.


  • תצורת כידוד - עם התקדמות והתעמקות ההצפה הקלוביאנית הלכו ופחתו במאסף המאובנים היצורים הבנטוניים ועמם המשקעים הביוקלסטיים. לעומתם גדל ריכוז החרסיות שהחלו לשקוע ונוצרו פצלי תצורת כידוד. תצורה חרסיתית זו היא דיאכרונית (שונה בגיל ממקום למקום) ובמקומות רבים המעבר בין תצורת זוהר ובינה הוא חד ומכיל אופק לימוניטי המצביע על הפסקה בהשקעה. בחלקה התחתון של תצורת כידוד ניתן למצוא מאובנים של יצורים נקטוניים ופלאנקטוניים בעוד שהיצורים הבנטוניים של תצורת זוהר חסרים. במחשופים של כידוד באזור החרמון ניתן למצוא מאובנים שגלעיניהם עשויים פיריט. נוכחות הפיריט מצביע על תנאים מחזרים, דלים בחמצן בקרקעית הים אשר עשויים להסביר את היעלמותם של היצורים הבנטוניים ממאספי המאובנים. אגן ההשקעה של חרסיות כידוד הלך והעמיק לכיוון צפון מערב עד לכדי עומק של כ-100 מטרים. באזור החוף של הים התיכון של היום, ככל הנראה התפתחה רצועת שוניות אלמוגים שמסביבה שקעו סדימנטים גירניים אשר תחמו את אגן ההשקעה המוארך (כיום אזור השפלה) מצפון מערב. גיר השוניות השוקע במקביל לחרסיות של כידוד מרכיב את תצורות באר-שבע (המכונה גם תצורת מטמור) וניר-עם. מחשופים של תצורות כידוד ובאר-שבע קיימים במכתש חתירה ובחרמון.


  • תצורות באר-שבע (מטמור) וניר עם - עם התפתחות רכסי השוניות הלך ונסגר האגן שהשקיע את תצורת כידוד ונמנע ממנו קשר רצוף עם הים הפתוח. עדויות לכך רואים בהתמעטות הפאונה האופיינית לים פתוח ולאזורים בעלי מליחות וריכוז חמצן סטנדרטיים. לאגן ההשקעה של כידוד היו כנראה מפרצים לכיוון אזור חתירה ומצדה. כתוצאה מכך, השקעתם הסימולטנית של תצורות כידוד באר-שבע וניר-עם יצרה איצבוע (Interfingering) בין הסלעים השונים, עד שהשתלט הגיר על כל האגן. בתצורת באר-שבע שקע גיר חווארי עשיר למדי בפאונה בנטונית ומערבית לו, בתצורת ניר-עם, שקע גיר אלמוגים.
תמונה 6: מאובנים אופייניים מתצורת מטמור במכתש הגדול (http://woostergeologists.scotblogs.wooster.edu)
תמונה 6: מאובנים אופייניים מתצורת מטמור במכתש הגדול (http://woostergeologists.scotblogs.wooster.edu)
      
  • תצורת חלוצה - באוקספורדיאן העליון מעל לגיר השוניות הלכה וגדלה שוב כמות הסדימנט הקלאסטי דק הגרגר והחל להצטבר גיר חרסיתי של תצורת חלוצה. לתצורה זו מחשופים בחרמון ובצפון סיני, ושרידיה תועדו גם בקידוחים.


  • תצורת מפרץ חיפה - באזור מפרץ חיפה נמצא בקידוחים גיר שיתכן ושייך לסדרת הקימרידג'יאן התחתון. אם נכונה השערה זו, זהו השריד המתועד הצעיר ביותר מתקופת היורא בישראל שלא הוסר באירוזיה שהחלה בין הקימרידג'יאן לטיתוניאן התיכון ויצרה את אי-ההתאמה בין סלעי תור היורא לסלעי הקרטיקון התחתון באיזורנו.

        טור הסלעים היוראסיים בצפון הארץ ובמרכזה מסומן במפות גאולוגיות של ישראל באותיות j0, j1,..., j7. בחרמון חשופים כל השלבים מלבד j0. בואדי מליח׳ שבשומרון חשופים j5, j6, j7 והרכב הסלעים בטור זה הוא בעיקר דולומיט וגיר. 


פעילות מגמטית

.         באזור ישראל גופים מגמטיים רבים החוצים את סלעי היורא, מרביתם משוייכים לתור היורא העליון. במכתש רמון חשוף הסדן המכונה 'שן-רמון' וכן עשרות רבות של דייקים וסילים החשופים בנחל ארדון וסביבתו. הדייקים החוצים את שכבות הסלע היוראסיות ברוב האתרים אינם נמשכים לתוך סלעי חבורת כורנוב ונגדעים על ידי קונגלומרט ערוד המציין את אי ההתאמה האירוזיבית בין היורא לקרטיקון. מסיבה זו משוייכות מרבית התופעות המגמטיות הללו לתור היורא העליון. עם זאת, ב'שן-רמון' נראה הסדן המגמטי כחוצה את שכבת הקונגלומרט של תצורת ערוד ואכן בתיארוך רדיומטרי שנערך על סלעי 'שן-רמון' נקבע הגיל לאזור האלביאן (סוף קרטיקון תחתון). לפיכך טווח הפעילות המגמטית באזור הרמון נמשך לתוך תור הקרטיקון התחתון.

        בקידוחים שנעשו בחלקים שונים בארץ התגלו קילוחי בזלת שונים בעיקר בחלקו העליון של הטור הסלעים היוראסי. תכונות הסלעים הללו וצורת ההתפשטותם מרמזות על פעילות וולקאנית בסמוך לגבול בין היורא לקרטיקון. 


היסטוריה גאולוגית

    באיזור ארץ ישראל מתחיל תור היורא כאשר תהליכים של התרוממות חושפים לארוזיה עמוקה שטחי יבשת נרחבים המשתרעים מדרום ישראל ועד לאיזור יוון ממערב ואיראן ממזרח. בתקופה זו התפשטו תנאים של שולי ים רדוד וסבחות על פני היבשת הנחתרת, ובמקומות שונים התפתחו לגונות ושוניות אלמוגים. בראשית תור היורא שקעו באזור ישראל סלעי תצורת ארדון בים רדוד (מיקומה הסטרטיגרפי של תצורת משחור עודנו שנוי במחלוקת וייתכן ומשתייך מבחינה כרונולוגית לטריאס העליון). מאוחר יותר הים נסוג מעט וקומפלקס של דלתאות וביצות התפתח באיזור היבשת וכיסה במשקעיו איזורים נרחבים. הרבדה של סדימנטים יבשתיים ממערכת הנהרות הזורמים לים נמשכה לכל אורך היורא כאשר לפרקים הים חדר מצפון מערב והותיר אחריו משקעים קרבונטיים ומגוון רחב של מאובנים. בשלהי תור היורא התרומם האזור ונחשף לארוזיה יבשתית. תנועות אלו התרכזו בחלקן על העתקים ונמשכו עד לקרטיקון התחתון. יתכן והפעילות המגמטית המתוארת בהמשך ערך זה קשורה בתהליכים הטקטוניים הללו  (Goldberg and Friedman, 1974).

    האקלים ששרר באיזור הארץ בתור היורא היה אקלים טרופי חם ולרוב לח. אקלים זה משתקף הן משוניות האלמוגים הרבות השייכות לחתך היוראסי (תצורות זוהר, באר-שבע וניר-עם), והן בקרקעות הלטריטיות המעידות על אקלים מרובה משקעים. בתצורת דיה נמצאו מאובני שרכים מבורזלים ובמקומות מסויימים בסלעי היורא נמצא גם פיריט המאפיין סביבת השקעה מחזרת ודלה בחמצן שיכולה להיות מוסברת על ידי פעילות ביוגנית נמרצת (.Ibid).

 

מאסף מאובנים

.

    אזור ישראל של ימינו היה ממוקם במהלך תור היורא בשוליו הדרומיים של ים טתיס. הים באזור היה חמים כפי שמעידים שרידי הפאונה הטרופית, והתפתחו בו שוניות אלמוגים לצד מינים וסוגים שונים של רכיכות, קיפודי ים, ספוגים ועוד. כתוצאה מתנודות במפלס הים טור הסלעים של היורא באזורנו מכיל לסירוגין מאובנים המעידים על תנאים של ים רדוד ופורה, ומאובנים של השקעה יבשתית, (בעיקר צמחים), אשר שקעו בפרקים הרגרסיביים של הים. המאובנים הנפוצים ביותר בחבורת ערד הם מאובני אלמוגים מן  האזורים והתקופות הטרנסגרסיביות ומאובני צמחים מאתרי ההשקעה היבשתיים. בשרדי הצמחים המאובנים מתור היורא כלולים עצים המגיעים לאורכים של 6-7 מטרים, שרכים דמויי שבטבטים וכפות תמרים הכוללות לעיתים את תפרחותיהן בשלמותן. 

   אלמוגי אבן, המשתייכים למערכת הנבוביים, מהווים מרכיב חשוב במאסף מאובני חבורת ערד. מאובנים אלו נפוצים במיוחד ביורא העליון (קלוביאן) ובמחשופי פרט ציה של תצורת זוהר ותצורת מטמור במכתש חתירה. שרידי אלמוגים אלו בנו במושבותיהם ובשבריהם סלעים בעלי מבנה נקבובי, מקורי או משני (כתוצאה מהמסת הארגוניט והחלפתו בקלציט), היוצרים היום באזורים שונים סלעי מאגר לנוזלים כמו מי תהום ונפט, ולגז. ניתן לראות במאסף אלמוגים בודדים ( Chomatoseris, Montlivaltia ) ואלמוגים מושבתיים הנוצרים על ידי פוליפים רבים (Isastrea). לצד האלמוגים אוכלוסיות עשירות של יצורים בנטוניים כגון ספוגים, חבצלות-ים, רכיכות וקיפודי-ים (תמונה 6) המעידות על סביבת חיים פורייה.

   את מערכת הספוגיים של תור היורא באזורנו מייצגים הקלסיספונגיאות (Calcispongea) שהיו ספוגים בעלי שלד של מחטים גיריות, והסטרומטופורואידים (Stromatoporoid) שהם שם כללי ליצור דמוי ספוג אשר בונה מעין גבעולים מעונפים ויוצר מושבות.

   פרטים ממחלקת חבצלות הים (Crinoidea) נשתמרו היטב בחתך היוראסי הודות לשלד הקלציטי שלהם. בתצורת מטמור במכתש חתירה נפוצים הפרקים של שושנות אלו ולעיתים ניתן למצוא אף את בסיסי התפרחות הנראים כחרוט או את התפרחות עצמן בעלות הסמטריה המחומשת (תמונה 6). בעלי חיים אלה שייכים למערכת קווצי העור והם יצורים ססיליים (קבועי מקום) עם שורשי מאחז בסלעי הקרקעית. ממערכת קווצי העור ניתן למצוא בחבורת ערד גם קיפודי ים מקבוצת ה-Cidaris. קיפודי ים רגולריים (בעלי סמטריה מחומשת) אלו מיוצגים במאסף בעיקר על ידי דורבנותיהם הנושרים לאחר מות היצור. את קופסת הגוף ניתן למצוא בנפרד אך לרוב היא נשברת ללוחיות קטנות ונדיר למצוא פרט כזה בשלמותו.  

   את מערכת הרכיכות מייצגות בטור היוראסי מחלקות הצדפות (Bivalvia), החלזונות (Gastropoda) והראש רגליים (Cephalopoda). מחלקת הצדפות מיוצגת בסלעי חבורת ערד על ידי סוגים רבים אשר המשיכו להתקיים אף לתוך הקרטיקון. האוסטראידים והרודיסטים וה-Pholadomya אשר הופיעו לראשונה בטריאס המאוחר הגיעו ביורא לשגשוג. הסוג הכללי הנקרא אורית (Lucina) נפוץ מאד ביורא ולמעשה קיים עד היום. בקרב החלזונות נפוצו משפחות הסטרומבידים, הטבוריות והמגדלוניים אשר קיימים עד היום. לעומתם הופיעה ביורא מין חלזונות מיוחד אשר הגיע לשיא התפתחותו בקרטיקון ולא המשיך להתקיים מעבר לגבול המזוזואיקון. חלזונות אלו הם ממשפחת הנרינאידים והם חיו בריכוזים גדולים בסביבות ימיות רדודות וככל הנראה עמדו בתנאי מליחות גבוהים ובלתי רגילים בתחום הליטורלי שבין קווי הגאות והשפל. במחלקת הראש רגליים (Cephalopoda) האמוניטים הם הנציגים החשובים עבור המחקר הביוסטרטיגרפי מאחר והבלמניטים נדירים ולנאוטילידים אין חשיבות סטרטיגרפית רבה. האמוניטים לא היו נפוצים במיוחד ביורא, אך ניתן למצואם במחשופי המכתשים ובשכבות מהיורא התיכון במחשופים בחרמון. סוגים רבים של אמוניטים היו בתפוצה במהלך תור היורא,  בינהם ה-Normannites, ה-Pachyrymnoceras, ה-Hecticoceras וה-Creniceras (ארקין ושות', 1987).

    הברכיופודים נפוצים מאד בחבורת ערד באזורנו הן מבחינת מספר הפרטים והן מבחינת מגוון המינים והסוגים במאסף. הם בולטים בהשתמרותם הטובה בשל השלד שלהם שבנוי קלציט במקור. המשפחות השליטות הן הטרברטולידים (Trebratulacea) והרינכונלידים (Rhynchonellacea).


מקורות

.

  • Ayalon, A., Longstaffe, F.J. 1995. Stable isotope evidence for the origin of diagenetic carbonate mineralsfrom the Lower Jurassic Inmar Formation, southern Israel. Sedimentology 42: 147-160 
  • Bentor, Y.K., 1966, The Clays of Israel, Guidbook to the Excursions. International Clay Conference. Israel Program forScientific Translations, pp. 120
  • Bernoulli, D. 1972, North Atlantic and Mediterranean Mesozoic facies. initial reports of the deep sea drilling project, Washington (1972), pp. 801-811
  • Cohen, K.M. Finney, S.C. Gibbard, P.L. and Fan, J. 2013. the ICS International Chronostratigraphic Chart, Episodes 36, pp. 199-204
  • Goldberg, M. and Friedman, G.M. 1974 Paleoinvironments and paleogeographic evolution of the Jurassic system in southern Israel. Israel geol. Surv. Bull., 61
  • Moshkovitz, S. Ehrlich, A. 1976 Distribution of Middle and Upper Jurassic Calcareous Nannofossils in Northeastern Negev, Israel and Gebel Maghara, Northern Sinai. Israel geol. Surv. Bull., 69
  •  Sepkoski, J. J., Jr. 1992 A compendium of fossil marine animal families, 2nd edition. Milwaukee Public Museum Contributions in Biology and Geology, pp. 83
  • Slatkine, A. and Heller, L. 1961, A petrological study of the flint clay from Makhtesh Ramon, Israel. International Geol. Congress Report, 21st session, Part 24, pp. 88-107
  • Stampfli, G. M. & Borel, G. D. 2002. A plate tectonic model for the Paleozoic and Mesozoic constrained by dynamic plate boundaries and restored synthetic oceanic isochrons. Earth and Planetary Science Letters, 196, 17-33.
  • ארקין, י. ברטוב, י. הורוביץ, א. ויסברוד, ט. לוי, ז. שמרון, א. שפרן, נ. 1987. 'נדבכים בגיאולוגיה של ישראל' (עורכים: נחמה שפרן ועמנואל מזור), האוניברסיטה הפתוחה (תל אביב) עמ' 131-142, 247-254.
כלים אישיים