תצורת דרורים

מתוך אנציקלופדיה, המכון למדעי כדור הארץ, האוניברסיטה העברית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תצורת דרורים (בן תור ופרומן, 1963) היא יחידת מסלע מגיל קנומן עליון-טורון תחתון הנפוצה בנגב הצפוני, במדבר יהודה ובמורדות המזרחיים של הרי ירושלים (יריחו) והיא חלק מחבורת יהודה המשתרעת על פני כל אזור אגן הים התיכון המזרחי. המסלע העיקרי המאפיין אותה הוא קירטון, חוואר וגיר וסביבת ההשקעה בה נוצרה הינה סביבת מדף יבשת רדוד עם קשר טוב לים הפתוח.


תוכן עניינים

סטרטיגרפיה

תצורת דרורים יושבת על תצורת תמר, לרוב בהתאמה אך יתכן תבליט ארוזיבי קל וגידוע מבנים מתונים בגג תצורת תמר. התצורה עוברת לצדדים ולמעלה לתצורת שבטה הגירית, המעבר הדרגתי, תוך העלאת היחס גיר/קירטון (עגנון, 1983).

סלעי התצורה מתוארכים לקנומן עליון-טורון תחתון על סמך מאובנים מנחים. המסלע העיקרי של התצורה הוא קירטון וחוואר, אך ההופעה בנוף משתנה מאזור לאזור.

בנגב הצפוני, תצורת דרורים הינה יחידה רכה המורכבת מקירטון וחוואר, דולומיטי לעיתים, בחילופין עם דרגשי גיר. אופיניים לתצורה גוונים אדמדמים ועושר באמוניטים וצדפות. עוביה משתנה בין 16-30 מטר. גבולותיה של תצורת דרורים נקבעו על סמך קריטריונים מורפולוגיים שאינם בהכרח גם פאציאליים. בסיסה מוגדר מעל רצף דולומיטים קשים המסתיימים באופק אשר בו עקבות נבירה וקרום לימוניטי המייצג את גג תצורת תמר. גגה נקבע בבסיס המצוק הגירי הלבן של תצורת שבטה (אלרון, 1980).

מפת איזופך של תצורת דרורים בנגב הצפוני. איזופך הוא קו שווה עובי, כאשר עובי השכבה מיוצג במספר. ניתן להבחין בכך שבאזור מעלה עקרבים וליד הר צין עובי תצורת דרורים הוא כ-30 מטר ואילו במורדות הצפוניים של המכתש הקטן ובפתח המכתש הגדול העובי הוא פחות מ-20 מטר (מתוך: אלרון, 1980, איור 2, עמוד 12)
מפת איזופך של תצורת דרורים בנגב הצפוני. איזופך הוא קו שווה עובי, כאשר עובי השכבה מיוצג במספר. ניתן להבחין בכך שבאזור מעלה עקרבים וליד הר צין עובי תצורת דרורים הוא כ-30 מטר ואילו במורדות הצפוניים של המכתש הקטן ובפתח המכתש הגדול העובי הוא פחות מ-20 מטר (מתוך: אלרון, 1980, איור 2, עמוד 12)


לתצורה באזור זה שלושה פרטים (לפי אלרון, 1980):

פרט תחתון (10-13 מטר): רובו קרטון או גיר קרטוני לבן עד צהבהב עם צדפות Exogyra olisiponensis Sharpe גדולות במספר אופקים. מעל יש דרגשי גיר גבישי נודולרי, עשיר בדפוסי צדפות ואמוניטים, בחלופין עם חוואר צהבהב או קרטון.

פרט אמצעי (5-8 מטר): חוואר וקרטון למינריים, לעיתים דולומיטיים, עם צביעות אדמדמות וצהובות.

פרט עליון (1-14 מטר): עיקרה של יחידה זו, בהופעתה השלמה, גיר קרטוני וגבישי עם צדפות ואמוניטים. בחלקה העליון דולומיט חווארי ומעליו גיר גבישי נודולרי עם חוואר צהבהב בין הנודולות, עם צדפות ואמוניטים. חלק זה במקומות מסויימים הופך לדרגש מאסיבי, ובמקומות אחרים קרטוני-ביטומיני עם תרכיזי אספלט.

חתך עמודי של תצורת דרורים במכתש הקטן (מתוך: אלרון, 1980, חתך 8, עמוד 12)
חתך עמודי של תצורת דרורים במכתש הקטן (מתוך: אלרון, 1980, חתך 8, עמוד 12)

באזור ים המלח ומצוק ההעתקים התצורה מופיעה מאזור עין בוקק ודרומה. זוהי יחידה רכה, יוצרת מדרון מתון, בהיר, המכוסה לרוב בדרדרת, מתחת למצוק הלבן של תצורת שבטה, ומעל למדרגות ומצוקים החומים של תצורת תמר. התצורה בנויה קירטון, חוואר עשיר מאובנים ודרגשי גיר ביוקלאסטי. עוביה באזור בין 0-35 מטר (עגנון, 1983).

ברוב אזור ים המלח התצורה חסרה, ותצורת שבטה מונחת ישירות על תצורת תמר. ואולם רז (1983) הגדיר יחידת מסלע דולומיטית, בין החלק המאסיבי של תצורת תמר לבין שבטה (ראה איור) כתצורת דרורים, למרות שבכל שאר המקומות בהם מופתה היא אינה דולומיטית בעיקרה. הגדרה זו מסתמכת על כינויים של בן תור ופרומן (1961) את האזור "הפרצוף הדולומיטי" של חבורת יהודה, כלומר שתצורות בעלי מסלע מגוון במקומות אחרים יופיעו באזור זה כדולומיט. אותו חלק שרז הגדירו כתצורת דרורים, משוייך לתצורת תמר אצל עגנון (1983) ומור (1987).

חתך סכמטי של חבורת יהודה במדבר יהודה מעין בוקק ועד יריחו. תצורת דרורים מופיעה בחלק הדרומי של החתך ולכיוון צפון ממשיכה אותה לטרלית תצורת שיבטה. מתחת לשכבה זו מצויה שכבה של דולומיט רך (תמר 2) שרז (1983) שייכה לתצורת דרורים
חתך סכמטי של חבורת יהודה במדבר יהודה מעין בוקק ועד יריחו. תצורת דרורים מופיעה בחלק הדרומי של החתך ולכיוון צפון ממשיכה אותה לטרלית תצורת שיבטה. מתחת לשכבה זו מצויה שכבה של דולומיט רך (תמר 2) שרז (1983) שייכה לתצורת דרורים

באזור יריחו, תצורת דרורים יוצרת מדרונות מתונים בעלי גוון אדמדם וצהבהב. היא בנויה גיר וקירטון, ובבסיסה שכבת קירטון וגיר תרכיזי עשירה בצדפות ובעיקר Exogyra olisiponensis. מעל הבסיס בנויה התצורה גיר לווחי דק גביש עם שבבי לימוניט ונפוצות בו עדשות קטנות של צור חום. בחלק מהמקומות ישנן שכבות דקות של קירטון לבן בין לוחות הגיר, שם גם ניתן להבחין בקימוטים קטנים וחריפים בכיוונים שונים. עוביה נע בין 8-25 מטר (בגין, 1969).


מאובנים

תצורה זו עשירה מאוד במאובנים, במיוחד מאקרו-פאונה, כמו אמוניטים. בנגב נמצאו Exogyra olisiponensis Sharpe, אמוניטים מהסוגים Paravascoceras, kanabiceras, Choffaticeras, Thomasites (אלרון, 1980). באזור יריחו נמצאו גם אמוניטים מסוג Vascoceras sp..

קורלציה

באופן כללי, לפי עבודה שנעשתה על בסיס מחשופים טבעיים וקידוחים (Arkin and Hamaoui, 1967) ישנה קורלציה בין תצורות אבנון, תמר, דרורים, שבטה ונצר בנגב הצפוני ובמדבר יהודה לבין תצורות כפר שאול, ורדים ובע'נה בהרי יהודה. בגין (1969) באזור יריחו הציב את תצורת דרורים ומעליה שבטה ונצר מעל תצורת ורדים ובמקום בע'נה בהרי יהודה.

טבלת קורלציה של יחידות סטרטיגרפיות בחבורת יהודה בין מרכז ישראל לדרומה (מתוך: Arkin and Hamaoui,1967)
טבלת קורלציה של יחידות סטרטיגרפיות בחבורת יהודה בין מרכז ישראל לדרומה (מתוך: Arkin and Hamaoui,1967)

תצורת דרורים נמשכת באותו שם לאורך בקעת הירדן וקורלטיבית לתצורת פצלי אורה בנגב הדרומי, לאור התאמה ביו-סטרטיגרפית וליתולוגית (פרוינד, 1962). בהרי יהודה, כפי הנראה היא קורלטיבית לפרט הגיר והדולומיט שבתצורת בע'נה, המכונה 'מיזי אחמר' (בגין, 1972 ו-1975). קיים דמיון בין הופעת התצורה בנגב הצפוני להופעתה באזור א-סלט, בעבר הירדן המזרחי, בהתאם ל-100 ק"מ תזוזה שמאלית של טרנספורם ים המלח (פרוינד, 1962).


סביבות השקעה

תצורת דרורים שקעה באגן רדוד שכסה את מרבית הנגב הצפוני. הפורמיניפרים הפלנקטוניים והאמוניטים מצביעים על קשר טוב לים הפתוח. חוסר הרציפות הליתולוגית והשינויים במאספי הפאונה בין האזורים השונים, מצביעים על חלוקת האגן הגדול ליחידות קטנות שהיו בקשר מוגבל יחסית זה עם זה. הופעות הדולומיט מציינות אירועי הרדדה והפרעות בסירקולציה (אלרון, 1980).


לקריאה נוספת

מקורות

  • אלרון, א., 1980. הגאולוגיה של אזור נחל צין (גליון חצבה, חלק צפוני), עבודת גמר מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים
  • בגין, ב.ז., 1969. הגיאולוגיה של איזור עוג'א-סמיה (יריחו מערב), עבודת גמר מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים
  • בגין, ב.ז., 1972. הקורלציה בין תצורות יהודה בנגב וביהודה ושומרון. כנס החברה הגיאולוגית הישראלית
  • בן תור, י.ק. ופרומן, ע., 1961. המפה הגאולוגית של ישראל 1:100,000, גליון 16: הר סדום (מהדורה שניה מתוקנת). המכון הגאולוגי ירושלים
  • בן תור, י.ק. ופרומן, ע., 1963. המפה הגאולוגית של הנגב 1:100,000, גליון ניצנה. המכון הגאולוגי ירושלים
  • מור, א., 1987. הגיאולוגיה של מדבר יהודה באזור נחל דרגה, עבודת גמר מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים
  • עגנון, א., 1983. התפתחות אגני השקעה ומורפוטקטוניקה באזור דרום מצוק ההעתקים המערבי של ים המלח, עבודת גמר מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים
  • פרוינד, ר., 1962. בעיות סטרטיגרפיות של הקנומן-טורון בישראל. עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית, ירושלים
  • רז, א., 1983. הגאולוגיה של מדבר יהודה – אזור עין גדי, עבודת גמר מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים
  • Arkin, Y. and Hamaoui, M., 1967. The Judea Group (Upper Cretaceous) in Central and Southern Israel. G.S.I. Bull. 42.
  • Begin, Z.B., 1975. The Geology of Jericho Sheet (Geological Map Series 1:50,000). G.S.I. Bull. 67.
כלים אישיים