הגדרה ועינויים בחקירה: הבדלים בין דפיםבין הדף "הגדרה" לדף "

מתוך EIDHR
(הבדלים בין דפים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
 
שורה 1: שורה 1:
== היקף האיסור ==
== שיטות חקירה ==


=== [http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/A61B12B0-D8F6-402D-8B34-3EA3AF5B7F97/15579/CAT2.pdf האמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים (CAT)]  ===
=== [http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/A61B12B0-D8F6-402D-8B34-3EA3AF5B7F97/15579/CAT2.pdf האמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים (CAT)]  ===


#<u>נוסח האמנה </u>
#<u>General Comments </u>
##חלק 1, סעיף 1 - הגדרת המונח "עינויים" – מעשה שבאמצעותו נגרם במכוון לאדם כאב או סבל חמור, פיזי או מנטלי, במטרה להוציא ממנו או מאדם שלישי מידע, להענישו על מעשה, או להפחיד או לאנוס אותו או אדם שלישי; או מכל סיבה ששורשיה בהפליה מכל סוג שהוא.
##[http://www2.ohchr.org/english/bodies/cat/comments.htm '''''General Comment No. 3: Implementation of Article 14 by States parties, 2012''''']
#<u>General Comments </u>  
###סעיף 33 הליכים משפטיים ולא משפטיים צריכים להיות מיושמים בהתאם למגדר כדי להימנע בקורבנות חוזרת ויש לקחת בחשבון היבטים מגדריים בפרט כאלו הנושעים לתקפה מינית והתעללות.  
##[http://daccess-dds-ny.un.org/doc/UNDOC/GEN/G08/402/62/PDF/G0840262.pdf?OpenElement '''''General Comment No. 2: Implementation of Article 2 by States parties, 2008''''']  
#<u>Concluding Observation </u>  
###סעיף 1 האמנה קובעת איסור מוחלט ובלתי מתפשר נגד עינויים, שנתפס כיום בעל מעמד מנהגי וקוגנטי (jus Cogens).
##[http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/283EFFF8-771F-4BEF-A5AF-05FA8B48ABF0/35910/CATconcludingobservations2001hebrew.pdf '''''הערות סיכום של ועדת האו"ם נגד עינויים ומעשים אכזריים, לא אנושיים ומשפילים אחרים, 2001''''']
###סעיף 3 – החובה למנוע עינוים בסעיף 2 לאמנה רחבה וכוללת עינויים ואמצעי ענישה אכזריים, משפילים או לא אנושיים אחרים. בפועל ההבחנה המושגית בין עינויים להתעללות לא תמיד ברורה ולעיתים יש ביניהם חפיפה.
###סעיף 4(א) – הוועדה מברכת על פסק דינו של בית-המשפט העליון בבג"ץ הוועד הציבורי נגד עינויים נ' מדינת ישראל שקבע כי שימוש בשיטות חקירה מסוימות על-ידי אנשי שירות הביטחון הכללי הינו בלתי חוקי.
###סעיף 5 – האמנה קובעת איסור מוחלט ובלתי מתפשר נגד עינויים ומדגישה כי אין להסתמך על נסיבות חריגות בכדי להצדיק מעשי עינויים בכל שטח שבסמכות המדינה. בין הנסיבות האלו מתייחסת האמנה למצב מלחמה או איום, אי-יציבות פנימית או מקרה חירום ציבורי אחר.
###סעיף 4(ב) – הוועדה מברכת על פרסום צו מנחה בידי שירות הביטחון הכללי הקובע כי יש למלא אחר פסיקת בית המשפט העליון בכל חקירות שירות הביטחון.
###סעיף 9 – פערים רציניים בין ההגדרה באמנה להגדרה הפנים-מדינתית יוצרים, או עלולים ליצור, פתח להתחמקות מאחריות ולכן יש להקפיד שכל חלקי הממשלה יאמצו את ההגדרה הקבועה באמנה.
###סעיף 4(ג) – הוועדה מברכת על החלטת ממשלת ישראל שלא לחוקק חוקים שיש בהם בכדי להסמיך את אנשי שירות הביטחון הכללי או המשטרה להשתמש באמצעים פיזיים במהלך החקירות.
###סעיף 9 – האלמנטים של כוונה ומטרה בסעיף 1 לחוק אינם כרוכים במניעים הסובייקטיביים של הנאשמים אלא יש לבחון אותם מבחינה אובייקטיבית ולאור הנסיבות.
###סעיף 4(ו) – הוועדה מברכת על ההוראה בדבר ביקורת שיפוטית בזמן אמת לגבי מצבם של אנשים במעצר בפני בית-המשפט העליון.
###סעיף 10 – ניתן להבחין בין התעללות לעינויים לאור החומרה של הכאב והסבל ואין דרישה של הוכחת הכוונה.
###סעיף 6(א)(1) – פירוט המגבלות של פסיקת בג"צ בפס"ד הועד נגד עינויים נ' מדינת ישראל: אין בפסק הדין איסור מוחלט על עינויים.
###סעיף 11 – הגדרת עבירת העינויים באופן נפרד מעבירה של תקיפה או פשעים אחרים תעזור לשרת את מטרת העל של האמנה והיא למנוע עינויים והתעללות.
###סעיף 6(ג) – נמשכים דיווחים בנוגע לשימוש שירות הביטחון הכללי בשיטות חקירה אסורות נגד עצירים פלסטינים.
###סעיף 20 – עיקרון אי-האפליה הינו עיקרון בסיסי בהגנה על זכויות אדם הנכלל בהגדרת עינויים תחת סעיף 1 לאמנה. לפי האמנה שימוש מפלה באלימות נפשית או פיזית הינו פקטור חשוב בקביעה האם מדובר בעינויים.  
###סעיף 7(ד) – על המדינה לדאוג כי שיטות חקירה האסורות לפי האמנה לא יהיו בשימוש על-ידי המשטרה או שירות הביטחון הכללי בכל הנסיבות.  
#<u>Concluding Observations</u>  
##[http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/687019EE-BCCB-42F4-8066-DF6A51182BEA/36002/CATconcludingobservations2009hebrew1.pdf '''''הערות סיכום של ועדת האו"ם נגד עינויים ומעשים אכזריים, לא אנושיים ומשפילים אחרים, 2009''''']
##[http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/9F5809C0-3BE0-4CB4-986C-81A99E33F471/15389/USDepartmentofStateCountryReportonHumanRightsPract.pdf '''''דו"ח מחלקת המדינה האמריקאית בנושא זכויות אדם, 2001''''']
###סעיף 5 – הוועדה מציינת בהערכת את פסיקת בית המשפט הגבוה לצדק בעניין יששכרוב.  
###הקדמה - הכרה בפסק הדין הישראלי האוסר דרכי עינויים שונות, תוך פירוט מהן.
###סעיף 6 – הועדה מציינת בהערכה גם את חקיקת חוק שירות הביטחון הכללי המסדיר את סמכויות הארגון ופעילותו.  
##[http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/283EFFF8-771F-4BEF-A5AF-05FA8B48ABF0/35910/CATconcludingobservations2001hebrew.pdf '''''הערות סיכום של ועדת האו"ם נגד עינויים ומעשים אכזריים, לא אנושיים ומשפילים אחרים, 2001''''']  
###סעיף 27 – הוועדה מביעה דאגה בנוגע לדוחות שהוגשו על-ידי ארגוני החברה האזרחים לפיהם קטינים פלסטינים עצורים ונחקרים בהיעדר עורך דין או בן משפחה וחשופים לכאורה למעשים המפרים את הוראות האמנה על מנת להשיג הודאתם.
###סעיף 6(ט) – מדיניות הסגר עשויה להעלות לעיתים כדי יחס אכזרי, בלתי-אנושי או משפיל.  
##[http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/687019EE-BCCB-42F4-8066-DF6A51182BEA/36002/CATconcludingobservations2009hebrew1.pdf '''''הערות סיכום של ועדת האו"ם נגד עינויים ומעשים אכזריים, לא אנושיים ומשפילים אחרים, 2009''''']  
###סעיף 8 – הוועדה מברכת על הכשרות בנושא הוועדה לאנשי כוחות הביטחון, ובכלל זה פסיקת בית המשפט הגבוה לצדק משנת 1999 האוסרת על עינויים ומאשרת כי "איסורים אלו הם 'מוחלטים'. אין להם 'חריגים' ואין בהם איזונים".  
###סעיף 10 – הוועדה מכירה בשיקולי הביטחון הלגיטימיים של ישראל ובחובתה להגן על אזרחיה ועל כל מי שמצוי תחת סמכות שיפוטה או תחת שליטתה דה-פקטו, מפני אלימות. עם זאת הוועדה מזכירה את האיסור המוחלט של השימוש בעינויים הקובע כי אין נסיבות חריגות היכולות להצדיק עינויים.


<br>
<br>  


=== [http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/A61B12B0-D8F6-402D-8B34-3EA3AF5B7F97/15683/ICCPR8.pdf האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (ICCPR)]  ===
=== [http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/A61B12B0-D8F6-402D-8B34-3EA3AF5B7F97/15683/ICCPR8.pdf האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (ICCPR)]  ===
שורה 31: שורה 27:


#<u>נוסח האמנה </u>  
#<u>נוסח האמנה </u>  
##פרק 3, סעיף 7 - לא יועמד אדם בפני עינויים, או בפני יחס או עונש אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים: בפרט, לא יועמד אדם בלא הסכמתו החופשית, בפני ניסוי רפואי או מדעי.  
##סעיף 14, פסקה 3(א)- לכל אדם שהואשם בעבירה הזכות שיודיעו לו מיד ובלשון שהוא מבין את מהות ועילת האישום נגדו.
##סעיף 14, פסקה 3(ז)- לכל אדם שהואשם הזכות שלא יכפו עליו להעיד נגד עצמו או להודות באשמה.  
#<u>General Comments</u>  
#<u>General Comments</u>  
##[http://www.unhchr.ch/tbs/doc.nsf/(Symbol)/6924291970754969c12563ed004c8ae5?Opendocument '''''General Comment No. 20: Replaces general comment 7 concerning prohibition of torture and cruel treatment or punishment 1992''''']  
##[http://www.unhchr.ch/tbs/doc.nsf/(Symbol)/6924291970754969c12563ed004c8ae5?Opendocument '''''General Comment No. 20: General Comment No. 20: Replaces general comment 7 concerning prohibition of torture and cruel treatment or punishment 1992''''']  
###סעיף 2- סעיף 7 נועד להגן על כבודו ובריאותו הפיזית והנפשית של הפרט, בין אם ייפגע בידי גורם רשמי, לא רשמי או פרטי. אל הסעיף מתווסף סעיף 10(1) לאמנה המציב דרישה חיובית להענקת יחס אנושי מתוך התחשבות בכבוד האדם לכל אלו שנשללה מהם חירותם.
###סעיף 12- יש לקבוע בחוק כי הודאות וראיות שהושגו באמצעות עינויים ויחס אסור לא יהיו קבילות בבית המשפט.  
###סעיף 3- לא ניתן להתנות על סעיף 7, אף לא במצב חירום כפי שמוגדר בסעיף 4. מצוין כי אין נסיבות, גם לא ציות לפקודה, בהן תינתן הצדקה להפרת סעיף 7.
##[http://daccess-dds-ny.un.org/doc/UNDOC/GEN/G07/437/71/PDF/G0743771.pdf?OpenElement '''''General Comment No. 32: Article 14: Right to equality before courts and tribunals and to a fair trial 2007''''']  
###סעיף 4- אין הגדרות מפורטות בסעיף 7. הועדה אינה מעוניינת ליצור הבחנה חדה בין סוגים שונים של טיפול או ענישה, ומבקשת להבחין במטרת היחס הנדון וטבעו.
###סעיף 6- הודאות או ראיות שהושגו באלימות ובניגוד לסעיף 7, לא יוגשו בהליכים משפטיים, כולל במצב חירום, אלא אם הגשת הראיות נועדו להוכיח את ביצוע ההפרה.  
###סעיף 5- האיסור בסעיף 7 נוגע גם לעונשים הגורמים ייסורים מנטאליים לקורבן, כמו כן מתבקש להרחיב את תחולת האיסור לענישה פיזית שאופיה חינוכי או משמעתי. מודגש כי הסעיף חל גם על תלמידים ומטופלים במוסדות רפואיים.  
###סעיף 58- סעיף 14 לאמנה נותן ערובות פרוצדורליות לנאשם, ובמקרה הפרה נדרש סעד בהתאם לפסקה 3 לסעיף 2.  
##[http://daccess-dds-ny.un.org/doc/UNDOC/GEN/G04/419/56/PDF/G0441956.pdf?OpenElement '''''General Comment No. 31: The Nature of the General Legal Obligation Imposed on States Parties to the Covenant 2004''''']  
###סעיף 60- השגת הודאה מנאשם תחת כפיה מהווה הפרה של סעיפים 7 ו-14(3)(ז) לאמנה.  
###סעיף 8- בהתאם לסעיף 2, על המדינות לנקוט בצעדים חיוביים להתגשמות חובותיה שבאמנה, ולפי סעיף 7, נכללת בכך גם הבטחה כי ישויות פרטיות לא יגרמו למעשי עינויים.
#<u>Concluding Observations</u>
##[http://daccess-dds-ny.un.org/doc/UNDOC/GEN/G10/448/06/PDF/G1044806.pdf?OpenElement '''''הערות מסכמות של הועדה לבחינת יישום האמנה לזכויות אזרחיות ומדיניות, 2010''''']([http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/5B512381-36BC-443F-9637-9410A6CBBE5E/35997/ICCPRconcludingobservations2010arabic.pdf תרגום לערבית]) ([http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/B420B4FC-18F4-4516-A6A6-EDD69AB71D6B/35996/ICCPRconcludingobservations2010hebrew1.pdf תרגום לעברית])
###סעיף 11- הועדה מודאגת שכן פשע העינויים, כהגדרתו בסעיף 1 לאמנת העינויים ובסעיף 7 לאמנה לזכויות אזרחיות ומדיניות, אינו כלול עדיין בחקיקה ישראלית. יש לציין את החלטת בית המשפט העליון בעניין פסילת ראייה שהושגה שלא כדין (פסק דין יששכרוב), אך הועדה מודאגת מטענות עקביות בנוגע לשימוש בעינויים, בעיקר כלפי אסירים פלסטינים החשודים בעבירות ביטחון. חששות נוספים עולים לאור טענות בגין מעורבות או הסכמה שבשתיקה של צוותים רפואיים או על רקע מידע כי כל התלונות על עינויים מוכחשות עובדתית או מוצדקות לפי חריגי "הגנת הצורך", כשהמקרה מסווג כ"פצצה מתקתקת". הועדה מזכירה כי אין לסטות מהאיסור על עינויים, גם תחת מצב חירום. על ישראל לעגן בחקיקה את האיסור, לבטל לחלוטין את הגנת הצורך, ולבחון את כלל הטענות בדבר עינויים, בהתאם למדריך בדבר חקיקה ותיעוד יעילים של עינויים ויחס אכזרי (פרוטוקול איסנטבול).
 
<br>
 
== פליליות מעשי העינויים  ==
 
=== [http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/A61B12B0-D8F6-402D-8B34-3EA3AF5B7F97/15579/CAT2.pdf האמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים (CAT)]  ===
 
#<u>נוסח האמנה</u>
##חלק 1, סעיף 4, פסקה 1 - המדינה תבטיח כי עינויים או ניסיון לעינויים מהווים עבירה על פי דיניה הפליליים.
 
<br>
 
== הגדרת הקורבן  ==
 
=== [http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/A61B12B0-D8F6-402D-8B34-3EA3AF5B7F97/15579/CAT2.pdf האמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים (CAT)]  ===
 
#General Comments
##[http://www2.ohchr.org/english/bodies/cat/comments.htm '''''General Comment No. 3: Implementation of Article 14 by States parties, 2012''''']
###סעיף 3 – קורבנות הינם אנשים שסבלו מנזק, באופן אינדיבידואלי או קולקטיבי, הכולל נזק נפשי או פיזי, סבל נפשי, הפסד כלכלי או הפרה בוטה של זכויותיהן הבסיסיות, ממעשים או מחדלים שמהווים הפרה של האמנה.
###סעיף 3 – אדם יוגדר כקורבן ללא קשר להרשעת או זיהוי המבצע וללא קשר למערכת יחסים משפחתית או אחרת בין המבצע לקרבן.  
###סעיף 3 – "קורבן" לרבות משפחתו הקרובה של הקורבן המושפעת או תלויים של הקורבן כמו גם אנשים שספגו נזק מניסיון לסייע לקורבנות או למנוע המעשה.
###סעיף 3 – המונח "ניצולים" יכול לכלול במקרים מסוימים אנשים אשר סבלו נזק.
 
<br>
 
== חריגים והגנות  ==
 
=== [http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/A61B12B0-D8F6-402D-8B34-3EA3AF5B7F97/15579/CAT2.pdf האמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים (CAT)]  ===
 
#<u>נוסח האמנה </u>
##פרק 1, סעיף 2, פסקה ב - אין להיאחז בנסיבות חריגות, בין אם מצב מלחמה או איום במלחמה, אי-יציבות פוליטית פנימית או מצב חירום אחר, כצידוק לעינויים.
#<u>General Comments </u>
##[http://daccess-dds-ny.un.org/doc/UNDOC/GEN/G08/402/62/PDF/G0840262.pdf?OpenElement '''''General Comment No. 2: Implementation of Article 2 by States parties, 2008''''']
###סעיף 5 – האמנה קובעת איסור מוחלט ובלתי מתפשר נגד עינויים ומדגישה כי אין להסתמך על נסיבות חריגות בכדי להצדיק מעשי עינויים בכל שטח שבסמכות המדינה. בין הנסיבות האלו מתייחסת האמנה למצב מלחמה או איום, אי-יציבות פנימית או מקרה חירום ציבורי אחר. פירוט נסיבות אחרות שאינן מהוות הצדקה לעינויים.
###סעיף 6 – במציאות לאחר 9/11 מדגישה הוועדה כי לא ניתן לסטות מהחובות הקבועות באמנה ובפרט מסעיפים 2, 15 ו-16 אותם יש לקיים בכל מצב.  
#<u>Concluding Observation </u>  
#<u>Concluding Observation </u>  
##[http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/283EFFF8-771F-4BEF-A5AF-05FA8B48ABF0/35910/CATconcludingobservations2001hebrew.pdf '''''הערות סיכום של ועדת האו"ם נגד עינויים ומעשים אכזריים, לא אנושיים ומשפילים אחרים, 2001''''']  
##[http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/791D2E09-09CB-4FFC-B352-323540865E59/0/israel_t4_ccpr.pdf '''''הערות סיכום של הועדה לבחינת יישום האמנה לזכויות אזרחיות ומדיניות 1998''''']  
###סעיף 4(ג) – הוועדה מברכת על החלטת ממשלת ישראל שלא לחוקק חוקים שיש בהם בכדי להסמיך את אנשי שירות הביטחון הכללי או המשטרה להשתמש באמצעים פיזיים במהלך החקירות.
###סעיף 315- הועדה מודאגת מאוד שתחת ההנחיות לחקירת חשודים בטרור ניתנת הרשות לשימוש ב-"לחץ פיזי מתון" לצורך השגת מידע שנחשב קריטי "להגנת החיים". הועדה מציינת כי החלק בדו"ח לנדאו שמתאר פרקטיקות של הפעלת לחץ מאושרות נותר מסווג. הועדה מציינת כי הפרקטיקות שישראל ציינה שהיא משתמשת בהן בחקירות, יחד ולחוד: אזיקה, חבישת ברדס, טלטול ומניעת שינה, עולות לכדי הפרה של סעיף 7 לאמנה, בכל נסיבות אפשריות. הועדה סבורה שאין לסטות מסעיף 7 ויש לחדול מהפרקטיקות שלעיל.  
###סעיף 5 – הוועדה ערה למצב האי שקט בו שרויה מדינת ישראל, במיוחד ב"שטחים הכבושים" ומכירה בזכותה של ישראל להגן על אזרחיה אך היא מדגישה כי לא קיימות נסיבות יוצאות דופן אשר יכולות להוות עילה לשימוש בעינויים (בכפוף לסעיף 2(2) לאמנה).
##[http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/B04147AB-0602-46E4-9010-065EF5BDC46F/15372/ICCPRConcludingobservations2003.pdf '''''הערות סיכום של הועדה לבחינת יישום האמנה לזכויות אזרחיות ומדיניות 2003''''']  
###סעיף 6(א)(3) – פירוט המגבלות של פסיקת בג"צ בפס"ד הועד נגד עינויים נ' מדינת ישראל: הכרת בית המשפט העליון באפשרות כי במקרים קיצוניים (פצצות מתקתקות) שימוש באמצעים פיזיים יהיה מוגן תחת הגנת הצורך.  
###סעיף 18- הועדה מודאגת מהשימוש הנפוץ בשיטות חקירה שאינן מתיישבות עם סעיף 7, על סמך "הגנת הצורך". הגנה זו אינה מוכרת באמנה, אמנם עולה רבות כהצדקה לפעילות השב"כ. ישראל מתבקשת לבחון את השימוש בהגנה זו.
###סעיף 7(ד) – על המדינה לדאוג כי שיטות חקירה האסורות לפי האמנה לא יהיו בשימוש על-ידי המשטרה או שירות הביטחון הכללי בכל הנסיבות.  
#<u>תלונות פרטים בפני הועדה </u>
###סעיף 7(ט) – יש לבטל את הגנת הצורך מהחוק הישראלי כהצדקה לעינויים.  
##[http://daccess-dds-ny.un.org/doc/UNDOC/GEN/G12/452/24/PDF/G1245224.pdf?OpenElement '''''Chiti v. Zambia, 2012''''']
##[http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/687019EE-BCCB-42F4-8066-DF6A51182BEA/36002/CATconcludingobservations2009hebrew1.pdf '''''הערות סיכום של ועדת האו"ם נגד עינויים ומעשים אכזריים, לא אנושיים ומשפילים אחרים, 2009''''']  
###בעלה של המתלוננת, שהיה קצין צבאי, נעצר תחת אשמת בגידה. בחקירה עבר העצור עינויים פיזיים קשים ביותר, אשר במהלכם אולץ לחתום על הצהרות שונות. כמו כן אשתו וילדיו גורשו מביתם ב-6 מקרים שונים ועברו לנמיביה על רקע המקרה. ועדת חקירה פנימית קבעה, שהזוג זכאים לפיצויים על שנגרם להם, אולם אלו לא סופקו. מצבו הרפואי של הבעל הידרדר והוא נפטר כמה שנים לאחר המקרה. המדינה הפרה את סעיפים 6, 7, פסקה 3 לסעיף 2 (סעד) וכן סעיפים 23 ו-17 (איסור על פגיעה שרירותית בבית או במשפחה).  
###סעיף 8 – הוועדה מברכת על הכשרות בנושא הוועדה לאנשי כוחות הביטחון, ובכלל זה פסיקת בית המשפט הגבוה לצדק משנת 1999 האוסרת על עינויים ומאשרת כי "איסורים אלו הם 'מוחלטים'. אין להם 'חריגים' ואין בהם איזונים".
##[http://daccess-dds-ny.un.org/doc/UNDOC/GEN/G12/457/89/PDF/G1245789.pdf?OpenElement '''''Dev Bahadur Maharjan v. Nepal, 2012''''']
###סעיף 10 – הוועדה מכירה בשיקולי הביטחון הלגיטימיים של ישראל ובחובתה להגן על אזרחיה ועל כל מי שמצוי תחת סמכות שיפוטה או תחת שליטתה דה-פקטו, מפני אלימות. עם זאת הוועדה מזכירה את האיסור המוחלט של השימוש בעינויים הקובע כי אין נסיבות חריגות היכולות להצדיק עינויים.  
###אזרח נפאלי נלקח מביתו על ידי כוחות ביטחון והושם במעצר מנהלי שארך כשנתיים. במהלך התקופה הוחזק זמן רב בבידוד ועבר עינויים קשים בחקירות בהן נדרש לקשר את החוקרים לפעילים מאואיסטים, אולם הכחיש כל הקשר. לאחר שמשפחתו הצליחה לשחררו, הניסיונות לעצרו שנית בביתו כשלו וכוחות הביטחון ניהלו אחריו מעקב. המאורעות הובילו לקשיים פיזיים ומנטאליים עבורו, וכן לאובדן מקור הפרנסה העיקרי של המשפחה. המדינה הפרה את סעיפים 7, 9 (זכויות עצורים), 10 (יחס אנושי למעוכב) לגבי העצור ופסקה 3 לסעיף 2 (סעד) לעניין כל חברי המשפחה.  
###סעיף 14 – על אף קביעת בית המשפט כי האיסור על שימוש באמצעים "אכזריים או בלתי-אנושיים" הינו מוחלט, הוועדה מביעה את חששותיה שהגנת ה'צורך', המהווה חריג, עשויה להמשיך ולשמש במקרה של "פצצות מתקתקות" (חקירת חשודים בטרור או אנשים המחזיקים במידע אודות פיגועי טרור אפשריים). הוועדה שווה וממליצה לישראל לבטל את הגנת הצורך כהצדקה אפשרית לפשע העינויים.  
##[http://daccess-dds-ny.un.org/doc/UNDOC/GEN/G12/440/03/PDF/G1244003.pdf?OpenElement '''''El Hagog v. Libya, 2012''''']
###סעיף 19 – לפי האמנה אין כל נסיבות מיוחדות, לרבות מצב מלחמה או איום ביטחוני, המצדיקות שימוש בעינויים.  
###רופא ממוצא פלסטיני, אשר אינו בעל אזרחות (Stateless), נעצר ועונה קשות על ידי הכוחות הלוביים כדי שיודה בהדבקת כ-400 ילדים בנגיף HIV. אחיות ממוצא בולגרי נעצרו ועונו גם הן בהליך זה (התפרסם בעולם כ"פרשת האיידס"), ונגזר על ששת הנאשמים גזר-דין מוות, על אף הליך ערעור וטענות שעינויים הובילו להודאות הנאשמים. במשפט חוזר, הומר עונשם למאסר עולם, תוך עריכת הסכם פיצויים נרחב עם משפחות נפגעי המחלה. לאחר התערבות בינלאומית, הוטסו כל הנאשמים לבולגריה, שם חן עליהם נשיא המדינה. חברים בכוחות הביטחון הועמדו לדין בגין עינויים, אולם זוכו בשל "היעדר ראיות". המדינה הפרה את סעיף 7 וכן פסקה 3 לסעיף 2 (סעד) ביחס להפרת סעיף 7 ו-9.
###סעיף 20 – המדינה ציינה את הקושי בחקירת תלונות אודות שימוש בלתי נאות בכוח, מכיוון שלשוטרים סמכות להפעיל כוח סביר במידת הצורך.
###סעיף 31 – הוועדה מביעה דאגה בדבר האשמות על יחס משפיל במחסומים, עיכובים שלא לצורך ושלילת כניסה, לרבות של אנשים עם צרכי בריאות דחופים. על ישראל להבטיח כי צעדים ביטחוניים אלה מבוצעים בהתאם לאמנה וכן להבטיח הכשרה מספקת ומתאימה לנציגיה.


<br>
<br>


=== האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (ICCPR)  ===
==עדויות חוקרים==


([http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/A61B12B0-D8F6-402D-8B34-3EA3AF5B7F97/15683/ICCPR8.pdf חלק 1], [http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/A61B12B0-D8F6-402D-8B34-3EA3AF5B7F97/15682/ICCPR9.pdf חלק 2], [http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/A61B12B0-D8F6-402D-8B34-3EA3AF5B7F97/15684/ICCPR91.pdf חלק 3])
<br>


#<u>הצהרת ישראל והסתייגות ישראל עם אשרור האמנה </u>
==איסור שימוש בראיות והודאות שהושגו באמצעות עינויים==
##'''[http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/A61B12B0-D8F6-402D-8B34-3EA3AF5B7F97/15684/ICCPR91.pdf פסקת הסיום באמנה, גרסת משרד המשפטים]&nbsp;'''- מאז הקמתה ישראל שרויה תחת איום על עצם קיומה. לכן, מצב החירום עליו הוכרז במאי 1948 עודנו בתוקפו, ומהווה שעת חירום לפי פסקה 1 לסעיף 4 לאמנה. בהתאם לסעיף 4, נוקטת הממשלה אמצעים להגנה על המדינה, ובכלל זה מפעילה סמכויות מעצר ומאסר. במידה שאמצעים אלו לא יתיישבו עם סעיף 9 לאמנה, הרי שישראל גורעת מהתחייבותה לפי הוראה זו.
#<u>Concluding Observation </u>
##[http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/B04147AB-0602-46E4-9010-065EF5BDC46F/15372/ICCPRConcludingobservations2003.pdf '''''הערות סיכום של הועדה לבחינת יישום האמנה לזכויות אזרחיות ומדיניות 2003''''']
###סעיף 18 - הועדה מודאגת מהשימוש הנפוץ בשיטות חקירה שאינן מתיישבות עם סעיף 7, על סמך "הגנת הצורך". הגנה זו אינה מוכרת באמנה, אמנם עולה רבות כהצדקה לפעילות השב"כ. ישראל מתבקשת לבחון מחדש את השימוש בהגנה זו.
##[http://daccess-dds-ny.un.org/doc/UNDOC/GEN/G10/448/06/PDF/G1044806.pdf?OpenElement '''''הערות מסכמות של הועדה לבחינת יישום האמנה לזכויות אזרחיות ומדיניות, 2010'''''] ([http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/5B512381-36BC-443F-9637-9410A6CBBE5E/35997/ICCPRconcludingobservations2010arabic.pdf תרגום לערבית]) ([http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/B420B4FC-18F4-4516-A6A6-EDD69AB71D6B/35996/ICCPRconcludingobservations2010hebrew1.pdf תרגום לעברית])
###סעיף 7 - הועדה חוזרת ומציינת דאגתה מהתארכות ההליך בו בוחנת ישראל את הצורך במצב החירום. בהתאם להצהרתה, תחת מצב החירום גורעת ישראל מהתחייבויותיה בהתאם לסעיף 9. הועדה מודאגת מהשימוש התדיר במעצרים מנהליים, לרבות של ילדים, בהם מופרות זכויותיהם של העצירים. ישראל מתבקשת להשלים את החקיקה הרלוונטית למצב חירום ולהימנע משימוש במעצרים מנהליים, בפרט של ילדים ולהבטיח שזכויותיהם למשפט הוגן מיושמות.
###סעיף 11 - הועדה מודאגת מטענות עקביות וחוזרות בנוגע לשימוש בעינויים, בעיקר כלפי אסירים פלסטינים החשודים בעבירות ביטחון. חששות נוספים עולים על רקע מידע כי כל התלונות על עינויים מוכחשות עובדתית או מוצדקות לפי חריגי "הגנת הצורך", כשהמקרה מסווג כ"פצצה מתקתקת". הועדה מזכירה כי אין לסטות מהאיסור על עינויים, גם תחת מצב חירום. כפי שהוזכר במסקנות קודמות, על ישראל לבטל לחלוטין את הגנת הצורך, ולבחון את כלל הטענות בדבר עינויים, בהתאם למדריך בדבר חקיקה ותיעוד יעילים של עינויים ויחס אכזרי (פרוטוקול איסנטבול).


<br>  
<br>


=== פסיקה - טריבונאלים בינלאומיים  ===
==תיעוד חקירות==


#<u>בית הדין האירופי לזכויות אדם (ECtHR) </u>
<br>
##[http://www.unhcr.org/refworld/pdfid/3ae6b69920.pdf '''''Chahal v. The United Kingdom, 70/1995/576/662, Council of Europe: European Court of Human Rights, 15 November 1996''''']
###פסקה 79 – סעיף 3 לאמנה האירופית להגנה על זכויות אדם וחירויות בסיסיות הוא אחד מערכי היסוד של חברה דמוקרטית. ביהמ"ש מודע לקשיים של הגנה על אזרחים מפני פעילות טרור אך גם במקרים אלו האמנה פוסלת מכל וכל עינוי או יחס בלתי אנושי, ללא קשר לפעולותיו של הנאשם. לא תהיה חריגה מכך אף במצבי חירום ציבוריים המסכנים את חיי האזרחים.
 
<br>  


[[עינויים|חזור לתוכן עניינים]]  
[[עינויים|חזור לתוכן עניינים]]  


[[עמוד ראשי|חזור לעמוד הראשי]]
[[עמוד ראשי|חזור לעמוד הראשי]]

גרסה מ־16:10, 5 ביוני 2013

שיטות חקירה

האמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים (CAT)

  1. General Comments
    1. General Comment No. 3: Implementation of Article 14 by States parties, 2012
      1. סעיף 33 – הליכים משפטיים ולא משפטיים צריכים להיות מיושמים בהתאם למגדר כדי להימנע בקורבנות חוזרת ויש לקחת בחשבון היבטים מגדריים בפרט כאלו הנושעים לתקפה מינית והתעללות.
  2. Concluding Observation
    1. הערות סיכום של ועדת האו"ם נגד עינויים ומעשים אכזריים, לא אנושיים ומשפילים אחרים, 2001
      1. סעיף 4(א) – הוועדה מברכת על פסק דינו של בית-המשפט העליון בבג"ץ הוועד הציבורי נגד עינויים נ' מדינת ישראל שקבע כי שימוש בשיטות חקירה מסוימות על-ידי אנשי שירות הביטחון הכללי הינו בלתי חוקי.
      2. סעיף 4(ב) – הוועדה מברכת על פרסום צו מנחה בידי שירות הביטחון הכללי הקובע כי יש למלא אחר פסיקת בית המשפט העליון בכל חקירות שירות הביטחון.
      3. סעיף 4(ג) – הוועדה מברכת על החלטת ממשלת ישראל שלא לחוקק חוקים שיש בהם בכדי להסמיך את אנשי שירות הביטחון הכללי או המשטרה להשתמש באמצעים פיזיים במהלך החקירות.
      4. סעיף 4(ו) – הוועדה מברכת על ההוראה בדבר ביקורת שיפוטית בזמן אמת לגבי מצבם של אנשים במעצר בפני בית-המשפט העליון.
      5. סעיף 6(א)(1) – פירוט המגבלות של פסיקת בג"צ בפס"ד הועד נגד עינויים נ' מדינת ישראל: אין בפסק הדין איסור מוחלט על עינויים.
      6. סעיף 6(ג) – נמשכים דיווחים בנוגע לשימוש שירות הביטחון הכללי בשיטות חקירה אסורות נגד עצירים פלסטינים.
      7. סעיף 7(ד) – על המדינה לדאוג כי שיטות חקירה האסורות לפי האמנה לא יהיו בשימוש על-ידי המשטרה או שירות הביטחון הכללי בכל הנסיבות.
    2. הערות סיכום של ועדת האו"ם נגד עינויים ומעשים אכזריים, לא אנושיים ומשפילים אחרים, 2009
      1. סעיף 5 – הוועדה מציינת בהערכת את פסיקת בית המשפט הגבוה לצדק בעניין יששכרוב.
      2. סעיף 6 – הועדה מציינת בהערכה גם את חקיקת חוק שירות הביטחון הכללי המסדיר את סמכויות הארגון ופעילותו.
      3. סעיף 27 – הוועדה מביעה דאגה בנוגע לדוחות שהוגשו על-ידי ארגוני החברה האזרחים לפיהם קטינים פלסטינים עצורים ונחקרים בהיעדר עורך דין או בן משפחה וחשופים לכאורה למעשים המפרים את הוראות האמנה על מנת להשיג הודאתם.


האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (ICCPR)

(חלק 1, חלק 2, חלק 3)

  1. נוסח האמנה
    1. סעיף 14, פסקה 3(א)- לכל אדם שהואשם בעבירה הזכות שיודיעו לו מיד ובלשון שהוא מבין את מהות ועילת האישום נגדו.
    2. סעיף 14, פסקה 3(ז)- לכל אדם שהואשם הזכות שלא יכפו עליו להעיד נגד עצמו או להודות באשמה.
  2. General Comments
    1. General Comment No. 20: General Comment No. 20: Replaces general comment 7 concerning prohibition of torture and cruel treatment or punishment 1992
      1. סעיף 12- יש לקבוע בחוק כי הודאות וראיות שהושגו באמצעות עינויים ויחס אסור לא יהיו קבילות בבית המשפט.
    2. General Comment No. 32: Article 14: Right to equality before courts and tribunals and to a fair trial 2007
      1. סעיף 6- הודאות או ראיות שהושגו באלימות ובניגוד לסעיף 7, לא יוגשו בהליכים משפטיים, כולל במצב חירום, אלא אם הגשת הראיות נועדו להוכיח את ביצוע ההפרה.
      2. סעיף 58- סעיף 14 לאמנה נותן ערובות פרוצדורליות לנאשם, ובמקרה הפרה נדרש סעד בהתאם לפסקה 3 לסעיף 2.
      3. סעיף 60- השגת הודאה מנאשם תחת כפיה מהווה הפרה של סעיפים 7 ו-14(3)(ז) לאמנה.
  3. Concluding Observation
    1. הערות סיכום של הועדה לבחינת יישום האמנה לזכויות אזרחיות ומדיניות 1998
      1. סעיף 315- הועדה מודאגת מאוד שתחת ההנחיות לחקירת חשודים בטרור ניתנת הרשות לשימוש ב-"לחץ פיזי מתון" לצורך השגת מידע שנחשב קריטי "להגנת החיים". הועדה מציינת כי החלק בדו"ח לנדאו שמתאר פרקטיקות של הפעלת לחץ מאושרות נותר מסווג. הועדה מציינת כי הפרקטיקות שישראל ציינה שהיא משתמשת בהן בחקירות, יחד ולחוד: אזיקה, חבישת ברדס, טלטול ומניעת שינה, עולות לכדי הפרה של סעיף 7 לאמנה, בכל נסיבות אפשריות. הועדה סבורה שאין לסטות מסעיף 7 ויש לחדול מהפרקטיקות שלעיל.
    2. הערות סיכום של הועדה לבחינת יישום האמנה לזכויות אזרחיות ומדיניות 2003
      1. סעיף 18- הועדה מודאגת מהשימוש הנפוץ בשיטות חקירה שאינן מתיישבות עם סעיף 7, על סמך "הגנת הצורך". הגנה זו אינה מוכרת באמנה, אמנם עולה רבות כהצדקה לפעילות השב"כ. ישראל מתבקשת לבחון את השימוש בהגנה זו.
  4. תלונות פרטים בפני הועדה
    1. Chiti v. Zambia, 2012
      1. בעלה של המתלוננת, שהיה קצין צבאי, נעצר תחת אשמת בגידה. בחקירה עבר העצור עינויים פיזיים קשים ביותר, אשר במהלכם אולץ לחתום על הצהרות שונות. כמו כן אשתו וילדיו גורשו מביתם ב-6 מקרים שונים ועברו לנמיביה על רקע המקרה. ועדת חקירה פנימית קבעה, שהזוג זכאים לפיצויים על שנגרם להם, אולם אלו לא סופקו. מצבו הרפואי של הבעל הידרדר והוא נפטר כמה שנים לאחר המקרה. המדינה הפרה את סעיפים 6, 7, פסקה 3 לסעיף 2 (סעד) וכן סעיפים 23 ו-17 (איסור על פגיעה שרירותית בבית או במשפחה).
    2. Dev Bahadur Maharjan v. Nepal, 2012
      1. אזרח נפאלי נלקח מביתו על ידי כוחות ביטחון והושם במעצר מנהלי שארך כשנתיים. במהלך התקופה הוחזק זמן רב בבידוד ועבר עינויים קשים בחקירות בהן נדרש לקשר את החוקרים לפעילים מאואיסטים, אולם הכחיש כל הקשר. לאחר שמשפחתו הצליחה לשחררו, הניסיונות לעצרו שנית בביתו כשלו וכוחות הביטחון ניהלו אחריו מעקב. המאורעות הובילו לקשיים פיזיים ומנטאליים עבורו, וכן לאובדן מקור הפרנסה העיקרי של המשפחה. המדינה הפרה את סעיפים 7, 9 (זכויות עצורים), 10 (יחס אנושי למעוכב) לגבי העצור ופסקה 3 לסעיף 2 (סעד) לעניין כל חברי המשפחה.
    3. El Hagog v. Libya, 2012
      1. רופא ממוצא פלסטיני, אשר אינו בעל אזרחות (Stateless), נעצר ועונה קשות על ידי הכוחות הלוביים כדי שיודה בהדבקת כ-400 ילדים בנגיף HIV. אחיות ממוצא בולגרי נעצרו ועונו גם הן בהליך זה (התפרסם בעולם כ"פרשת האיידס"), ונגזר על ששת הנאשמים גזר-דין מוות, על אף הליך ערעור וטענות שעינויים הובילו להודאות הנאשמים. במשפט חוזר, הומר עונשם למאסר עולם, תוך עריכת הסכם פיצויים נרחב עם משפחות נפגעי המחלה. לאחר התערבות בינלאומית, הוטסו כל הנאשמים לבולגריה, שם חן עליהם נשיא המדינה. חברים בכוחות הביטחון הועמדו לדין בגין עינויים, אולם זוכו בשל "היעדר ראיות". המדינה הפרה את סעיף 7 וכן פסקה 3 לסעיף 2 (סעד) ביחס להפרת סעיף 7 ו-9.


עדויות חוקרים


איסור שימוש בראיות והודאות שהושגו באמצעות עינויים


תיעוד חקירות


חזור לתוכן עניינים

חזור לעמוד הראשי