הסדרת הניקוז

מתוך אנציקלופדיה, המכון למדעי כדור הארץ, האוניברסיטה העברית

(הבדלים בין גרסאות)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Benmoshe Nir (שיחה | תרומות)
(דף חדש: תשתית הניקוז: כדי למנוע הצפות בשכונות העירוניות ובשדות החקלאיים יש לפתוח את צווארי הבקבוק המונעים את ...)
מעבר להשוואת הגרסאות הבאה ←

גרסה מתאריך 14:00, 19 במאי 2009

תשתית הניקוז: כדי למנוע הצפות בשכונות העירוניות ובשדות החקלאיים יש לפתוח את צווארי הבקבוק המונעים את זרימות מי הגאויות במורדות הערוצים. פעולה זו נקראת הסדרת הניקוז והיא נמצאת באחריותה של נציבות המים.

במשך השנים הועמקו הערוצים בנקודות הרגישות במרבית הנחלים בארץ, במידת הצורך נבנו סוללות על גדות הנחלים, והוקמו גשרים רבים. חשיבות רבה נודעת לתחזוקה השוטפת של מערכות הניקוז כדי למנוע את סתימתם. למרות הפעילות הרבה בתחום זה, אירועי הצפות ונזקים ברכוש ובנפש מתרחשים מפעם לפעם בערים וביישובים הכפריים. ההצפות נגרמות הן בשל תכנון לקוי שלא התחשב כראוי בעצמת השיטפון הצפויה והן בשל הזנחה וחוסר תחזוקה של מערכת הניקוז. להלן מובאת דוגמה אחת הממחישה את סוג הבעיות הנלוות לתשתית הניקוז.


השיטפונות בגוש דן בחורף 1991/2: השיטפונות בחורף 1001/2 גרמו לאבדן חיים של תריסר בני אדם, להפסד יבולים חקלאיים ולנזקים ישירים למבנים ולמערכות תשתית. בשיטפונות אלו הוצפו שכונות עירוניות בדרום תל אביב ובמרכזה, ברמת גן, בפתח תקווה ובבני ברק. כן ניזוקה קשה מערכת הכבישים. חורף זה הוגדר בחוק כ"אסון טבע", והממשלה התחייבה בתשלומי פיצויים מקרן נזקי טבע. דוח מבקר המדינה (1993) בנושא "תשתית הניקוז במדינה" תקף בחריפות את הרשויות הנוגעות בדבר על התשתית החסרה, התכנון הלקוי והתחזוקה הירודה (מסגרת 7.ב).

במרכז תל אביב נפגשים הנחלים איילון וירקון, והם מתנקזים באפיק משותף העובר לאורך פרק הירקון עד הים התיכון (איור 7.22). הידרוגרפים של שני הנחלים בנקודת המפגש במשך ארבעת ימי סופת הגשמים העזה (בימים 31.12.91-3.1.92) מובאים באיור 7.23. ספיקת השיא באיילון הגיעה ל - 370 מ"ק בשנייה, ואילו בנחל הירקון הגיעה הספיקה לשיא של 490 מ"ק בשנייה (קסלר, 1993). אולם שיאי הגאות לא חלו בו זמנית - השיא באיילון הקדים את השיא בירקון בתשע שעות. הסיבות לפער הן ההצפות לאורך אפיק הירקון ממערב לראש העין שגרמו להשהיה ולהפחתה בעצמת הספיקה. פעולות הסדרת הניקוז שנערכו לאורך אפיקי הנחלים, ובכללם פתיחת מעבירי מים סתומים, שחררו את צווארי הבקבוק שגרמו להצטברות מים מאחוריהם ובכך ויסתו את ספיקות השיא.

בשנים האחרונות בוצעו פעולות רבות להסדרת הניקוז בסביבת שדה התעופה בן גוריון (לקראת בניית הטרמינל החדש), וליד מזבלת חירייה (למניעת גלישת אשפה ושטיפתה אל העיר בזמן סופה). כמו כן תהליך העיור המואץ (המכסה את שטחי החלחול בבטון ובאספלט) במודיעין, בשוהם ובראש העין יגדילו גם הן את כמויות הנגר. הסדרת הניקוז ותהליך העיור יגרמו אפוא להגדלת כמויות הנגר בשני הנחלים (עד 30% יותר בהשוואה לשנת 1991/2) ולהגעה בו זמנית של שתי ספיקות השיא (גבירצמן וחב', 1994). מכיוון שאין כיום אפשרות להרחיב את אפיקי הנחלים בתחום העירוני הבנוי, ובייחוד לא את אפיק האיילון בתחום נתיבי איילון, הסכנה הצפויה לתושבי גוש דן היא רבה. פתרונות שונים הוצעו למניעת סכנת ההצפה, אך עד כה דבר לא נעשה. הפתרונות שהועלו הם מאגרי השהיה במעלה היובלים כמו שיוסבר להלן.

הידרוגרף הירקון נובע מתרומת מים משני יובליו הראשיים, נחל שילה ונחל קנה (איור 7.22) בעקבות גשמים היורדים במעלה אגן ההיקוות, והיתרה נתרמת בעיקר מגשמים היורדים במישור החוף. באופן דומה, הידרוגרף האיילון נובע מתרומת מים משלושת יובליו הראשיים - נחל נטוף (ויובלו נחל מודיעין), נחל בית עריף ונחל איילון - בעקבות גשמים היורדים במעלה אגן ההיקוות, והיתרה נתרמת בעיקר מגשמים היורדים במישור החוף. פירוק ההידרוגרפים של הירקון והאיילון לרכיבים העיקריים הבונים אותם מוצגים באיור 7.24. זרימת המים בנחל איילון נעצרת באמצעות מאגר "משמר איילון" שהוקם ליד לטרון. מאגר זה לא גלש, ולו פעם אחת, מאז הקמתו לפני כארבעים שנה. הפתרונות שנבדקו בכדי למנוע הצפות בעתיד הם הקמת המאגרים על היובלים האחרים (נטיף, 1993, גלעד, 1993), כמו אלו שעל נחל איילון. במסגרת זו נבדקו מאגרים משלושה סוגים: מאגרים מחלחלים שמטרתם להעשיר את מי התהום, מאגרים אטומים שמטרתם לתפוס את המים למטרות חקלאות ו תיירות, ומאגרי השהיה שנועדו להקטין את עצמת ספיקת השיא בלבד (מסגרת 7.א). הפתרונות נדחו מאחר שלא נמצאו אתרים מתאימים. כל האתרים הפוטנציאליים ממערב לקו הירוק דורשים הפקעת אדמות, הסטת כבישים וקווי תשתית (חשמל, מים, ביוב וטלפון), וכל האתרים ממזרח לקו הירוק נפסלו מסיבות פוליטיות.

כלים אישיים