מפעלי אגירה לשימוש מקומי

מתוך אנציקלופדיה, המכון למדעי כדור הארץ, האוניברסיטה העברית

(הבדלים בין גרסאות)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרסה נוכחית (10:13, 6 בדצמבר 2009) (הצגת מקור)
 
שורה 20: שורה 20:
מאגר הבשור תוכנן באופן שבעיית הסתימה בסחף ובחלוקי אבנים תהיה מינימלית. במאגרי גיא רגילים עוברים כל מי השיטפון דרך המאגר ועל כן כל הסחף שוקע בתוכו. הסכר שנבנה בנחל הבשור מטה רק חלק מהמים (ורק בספיקות בעצמה מסוימת) ובכך נפתרה בעיה זו שכן מרבית הסחף ממשיך בערוץ הטבעי ואינו מצטבר במאגר. כך גם קטנה עלות התחזוקה השוטפת של המאגר.
מאגר הבשור תוכנן באופן שבעיית הסתימה בסחף ובחלוקי אבנים תהיה מינימלית. במאגרי גיא רגילים עוברים כל מי השיטפון דרך המאגר ועל כן כל הסחף שוקע בתוכו. הסכר שנבנה בנחל הבשור מטה רק חלק מהמים (ורק בספיקות בעצמה מסוימת) ובכך נפתרה בעיה זו שכן מרבית הסחף ממשיך בערוץ הטבעי ואינו מצטבר במאגר. כך גם קטנה עלות התחזוקה השוטפת של המאגר.
 +
 +
'''נושא זה נחקר במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים http://earth.huji.ac.il'''

גרסה נוכחית

מאגרי רמת הגולן: המאגרים ברמת הגולן נועדו לתפוס את מי הנגר העילי הזורמים באופן טבעי לכינרת בחורף ולספק אותם לשדות החקלאיים בקיץ.

אגירת המים על גבי הרמה חוסכת את אנרגיית השאיבה הדרושה כדי להרים את המים מהכינרת (ברום 210 - מ') אל הרמה (לגובה של 400 - 800 מ'). בשנות השבעים התברר שאפשר לבנות "מאגרי גיא" (מסגרת 7.א) בערוצי הנחלים בשטח המישורי של הגולן, לפני כניסת המים אל הקניונים העמוקים המתחתרים במורדות המערביים. תכנית המאגרים יצאה לפועל בשלבים ובמשך שלשים השנים האחרונות נבנו 14 מאגרים לתפיסת מי שיטפונות, נוסף על ברכת רם שהיא מאגר מים טבעי (טבלה 7.3). נפח האגירה הכולל מגיע ל-38 מלמ"ק, אולם לא בכל שנה מתמלאים המאגרים. בשנה ממוצעת המאגרים מתמלאים עד שני שלישים מנפחם הכולל.

המאגרים שונים זה מזה במובנים רבים. חלקם אוספים מי נגר עילי של אגן היקוות גדול יחסית (עד 48 קמ"ר במאגר דבש), אחרים מנקזים שטחים מצומצמים יותר, ומאגר אל-שייח אינו מנקז כל אגן היקוות אלא אוסף את מי מעיין עלמין בלבד. בגלל הימצאותם של מעיינות בעלי שפיעה שנתית גבוהה בחלק מאגני ההיקוות, המאגרים בעלי נפחי האגירה הגדולים אינם מנקזים בהכרח את אגני ההיקוות הרחבים יותר. ראוי לציין שמקצת המאגרים אוספים מי נגר עילי מאגני היקוות שכנים באמצעות תעלות הטיה. אל מאגר החיתל, הדרומי ביותר, מוזרמים בשנים מסוימות מים מקידוחי מיצר הממוקמים על מפגש הנחלים מיצר-ירמוך. כל המאגרים אוספים מי נגר הזורמים מערבה, מלבד מאגר מרום גולן התופס מי נגר הזורמים מזרחה לנחל הרוקד (איור 7.20).


המאגרים בערבה: נחל הערבה מנקז אליו את הזרימות המתרחשות הן בנחלי הנגב במערב והן בהרי אדום במזרח. מקצת ממי השיטפונות מתנקזים דרומה לכיוון מפרץ אילת ורובם צפונה לכיוון ים המלח. מכיוון שמי השיטפונות מחלחלים במהלך הזרימה אל תת-הקרקע ומעשירים את האקוות המקומיות, הזרימה דרומה נעלמת בדרך כלל במלחת יטבתה ואינה מגיעה עד אילת. לעומת זאת, הזרימה צפונה נמשכת בכל שנה עד מלחת נאות הכיכר ובשנים ברוכות מתנקזים מים רבים לים המלח. לפיכך המאמץ העיקרי למניעת אבדן מי השיטפונות התרכז באגן הניקוז הצפוני של נחל הערבה (נאור, 1999). מאז שנות השמונים ועד היום הוקמו באזור שישה מאגרים בעלי נפח אגירה כולל של 8 מלמ"ק. המאגרים הם: מאגר עשת, מאגר צוקים, מאגר נקרות, מאגר חצבה, מאגר עידן ומאגר תמרים (איור 7.21). המים משמשים בעיקר להשקיה חקלאית.


תערובת מי קולחים ומי שיטפונות: ברחבי הארץ קיימים מאגרים רבים שמערבים בהם מי שיטפונות עם מי קולחים לצרכי השקיה (לניר והנקין, 1973). הסיבה לכך היא אי-הוודאות בהתרחשות השיטפון בכל שנה, והרצון שלא לבסס את ההשקיה בחקלאות על מקור מים בלתי אמין. היכולת למלא את המאגר בשנת בצורת במי קולחים מבטיחה את אספקת המים לחקלאות בקביעות. מאגרים מסוג זה שכיחים מאוד בעמק יזרעאל ובמישור החוף, אך רובם קטנים יחסית. מפעל תשלובת הקישון המפנה לחקלאות את מי שיטפונות נחל הקישון עם מי הקולחים של חיפה והקריות הוא המפעל הגדול ביותר, והוא מתואר בפרק 10.5. מפעל גדול ומודרני נוסף המשלב אגירת מי שיטפונות עם מי קולחים הוא מפעל נחל הבשור - שמקושר למפעל השפד"ן המספק מי קולחים להשקיה בנגב. מאגרי בשור ממוקמים בקצה הדרומי של הקו השלישי לנגב והם מתוארים להלן.

נחל הבשור מנקז את השטח הגדול ביותר מכל הנחלים המתנקזים לים התיכון, והוא משתרע על יותר מ-3,400 קמ"ר (השרות ההידרולוגי, 2000). אגן הניקוז משתרע מחברון בצפון, ערד במזרח וירוחם בדרום, ויובליו העיקריים הם נחל באר שבע, נחל גרר ונחל רביבים. עובי הגשמים השנתי על פני אגן הניקוז משתנה בין 600 מ"מ בהרי חברון ועד 80 מ"מ בהר הנגב, ובממוצע 350 מ"מ. מתוך נפח הגשם הכולל היורד על אגן הניקוז בשנה ממוצעת 2% - 3% בלבד מתנקזים לים התיכון. בשנה ממוצעת מתרחשים 2 - 3 שיטפונות בנחל הבשור, עם כי בשנים ברוכות מתרחשים לפעמים 6 אירועים ומאידך יש שנים נטולות שיטפונות לחלוטין. אירוע שיטפוני בנחל הבשור נמשך בדרך כלל פרק זמן קצר מאוד, שעות ספורות בלבד, וספיקה השיא עשויה להגיע ל - 1,000 מ"ק בשנייה. אסונות רבים אירעו משיטפונות בנחל הבשור ובעיקר מסחיפת מכוניות בכבישים החוצים את הנחל בצפון הנגב.

הבעיה העיקרית בשילוב אגירת קולחים עם מי השיטפונות הוא שכשהמאגר מלא במי קולחים עד גדותיו ואחר כך מגיע שיטפון שגורם לגלישת המים מן המאגר ולזיהום הנחל (ושמורת הטבע). כדי להתגבר על סכנה זו תוכנן מפעל הבשור שישולבו בו שני מאגרי צד עם מאגר גיא אחד. מאגר הגיא מתמלא בזמן השיטפון, וממנו שואבים מיד את המים וממלאים את שני מאגרי הצד הגדולים. בדרך זו מפנים את המאגר שבאפיק לתפיסת שיטפון נוסף שעשוי להגיע בהמשך העונה. אם לא התרחשו שיטפונות ניתן למלא את מאגרי הצד במי קולחים במהלך חודשי האביב והקיץ, ומהם לא תתאפשר גלישה לנחל. קולחים לא יאגרו כמובן במאגר הגיא עצמו. קיבולת מאגר הגיא, הנקרא "רחובות תחתון", היא 0.8 מלמ"ק, וקיבולת מאגר הצד שמצפון לאפיק, הנקרא "רחובות עליון", היא 2.2 מלמ"ק. מדרום לאפיק נבנה מאגר צד שני, הנקרא "בשור דרומי", בעל קיבולת של 4.0 מלמ"ק.

חשש נוסף שהתעורר בהקשר למאגרי נחל הבשור הוא פגיעה בסביבה האקולוגית במורד הנחל. הסכר של מאגר הגיא עוצר את הזרימה אל מורד הנחל ובכך נמנעת אספקת מים לחי ולצומח, ובמיוחד בנחל שהוא שמורת טבע כמו נחל הבשור. לפיכך תוכנן הסכר לרוחב האפיק באופן שיכלול שני פתחים. הפתח הנמוך נועד לאפשר לשיטפונות קטנים שספיקתם עד 6 מ"ק בשניה להמשיך לזרום בערוץ הטבעי וכך יישמרו החי והצומח. רק זרימות בספיקות גדולות יותר ייעצרו בסכר שלרוחב הערוץ ויוטו דרך הפתח השני אל תעלת הטיה הממלאת את מאגר הגיא. התעלה מסוגלת להטות עד 30 מ"ק בשנייה, וכשהספיקה גבוהה יותר מתרחשת גלישה מעל הסכר על הערוץ הטבעי.

מאגר הבשור תוכנן באופן שבעיית הסתימה בסחף ובחלוקי אבנים תהיה מינימלית. במאגרי גיא רגילים עוברים כל מי השיטפון דרך המאגר ועל כן כל הסחף שוקע בתוכו. הסכר שנבנה בנחל הבשור מטה רק חלק מהמים (ורק בספיקות בעצמה מסוימת) ובכך נפתרה בעיה זו שכן מרבית הסחף ממשיך בערוץ הטבעי ואינו מצטבר במאגר. כך גם קטנה עלות התחזוקה השוטפת של המאגר.

נושא זה נחקר במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים http://earth.huji.ac.il

כלים אישיים