שוויון בחקיקה ובמערכת המשפט

הכרזת האו"ם לכל באי עולם בדבר זכויות אדם (UDHR)

(תרגום ההכרזה לעברית)

1. נוסח ההכרזה
   1. סעיף 25 - כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה לבריאותם ורווחתם, שלו ושל בני ביתו לרבות טיפול רפואי.

האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות חברתיות ותרבותיות (CESCR)

1. נוסח האמנה
   1. פרק 3, סעיף 12, פסקה 1 – הכרה בזכותו של כל אדם ליהנות מרמת הבריאות הגופנית והנפשית הגבוהה ביותר שאפשר להשיגה.
   2. פרק 3, סעיף 12, פסקה 2 – פירוט האמצעים באמצעותן מתחייבות המדינות להבטיח את מימוש הזכות.
2. General Comments
   1. General Comment No. 14: The Right to the Highest Attainable Standard of Health, 2000
      1. סעיפים 1-2 – כללי – בריאות היא זכות אדם בסיסית ההכרחית למימוש זכויות אדם אחרות וניתנת לכל אדם.
      2. סעיף 8 – הזכות כוללת זכאות להגנת מערכת בריאות המספקת שוויון הזדמנויות עבור אנשים ליהנות מהרמה הגבוהה ביותר הניתנת להשגה של בריאות.
      3. סעיף 12 (b) – מתקני ושירותי הבריאות צריכים להיות נגישים לכולם ללא-אפליה.
      4. סעיף 17 – יצירת תנאים נאותים אשר יבטיחו שירותי בריאות וטיפול רפואי במקרה של מחלה (סעיף 12.2 (d) לאמנה), כולל מתן גישה שווה וזמינה לשירותים בסיסיים.
      5. סעיף 18 – האמנה אוסרת על כל אפליה בנגישות לשירותי בריאות, לאמצעים בסיסיים ההכרחיים לבריאותו של אדם ובזכות להשיג שירותי בריאות.
      6. סעיף 19 – למדינה חובה מיוחדת לספק לאלו שאין להם משאבים מספיקים, ביטוח בריאות הכרחי ושירותי בריאות, וכן למנוע כל אפליה על בסיס אסור במתן שירותי בריאות ובפרט ביחס לגרעין הזכות.
      7. סעיף 20 – המלצה לאמץ נקודת מבט מגדרית במדיניות ותוכניות הבריאות שלהם במטרה לקדם בריאות טובה יותר לנשים ולגברים. הדבר הכרחי לתיקון אי-השוויון שנותר במערכת הבריאות.
      8. סעיף 21 – כדי לבטל אפליה נגד נשים יש צורך לפתח וליישם אסטרטגיה לאומית כוללת לקידום זכות הנשים לבריאות לאורך כל שלבי חייהן.
      9. סעיף 22 – ילדים ובני נוער – יישום העיקרון של אי-אפליה מחייב גישה ושווה, לילדים ולילדות, לתזונה מתאימה, סביבה בטוחה ולשירותי בריאות נפשית ופיזית. צורך לאמץ אמצעים מתאימים ואפקטיביים לבטל מנהגים מסורתיים מזיקים.
      10. סעיף 25 – אוכלוסיה מבוגרת – מימוש הזכות צריך להיעשות על בסיס תקופתי וקבוע עבור שני המינים.
      11. סעיף 26 – אנשים עם מוגבלויות – הועדה מדגישה את הצורך להבטיח שגם מערכת הבריאות הפרטית תפעל בהתאם לעיקרון אי-אפליה בהתייחס לאנשים עם מוגבלויות.
      12. סעיף 27 – התייחסויות מיוחדות של הועדה לשירותי בריאות לאוכלוסיית הילידים.
      13. סעיף 34 – חובת המדינה לכבד את הזכות לבריאות כוללת בין היתר, להימנע מלהכחיש או להגביל גישה שווה מכל האנשים, להימנע מאכיפת מדיניות מפלה ולהימנע מליישם פרקטיקות המפלות נשים.
      14. סעיף 35 – חובת המדינה להגן על הזכות לבריאות כוללת בין היתר הבטחה כי הפרטת שירותי הבריאות אינה מהווה איום לזמינות ולנגישות של שירותי הבריאות ולנקוט באמצעים כד להגן על אוכלוסיות חלשות וקבוצות מיעוט בחבר, ובפרט להגן על נשים, ילדים, מתבגרים ואוכלוסייה מבוגרת
      15. סעיף 36 – חובת המדינה לממש את הזכות לבריאות ובין היתר, להבטיח גישה שווה לכל שירותי הבריאות הבסיסיים (מזון, מים לשתייה, תנאי תברואה בסיסיים ודיור ותנאי חיים נאותים), ופריסה שוויונית בכל הארץ של מתקני בריאות.
      16. סעיף 37 – החובה לממש (להקל) דורשת מהמדינות גם לנקוט בין היתר בצעדים חיוביים המאפשרים לסייע ליחידים וקבילות ליהנות מהזכות לבריאות.
      17. סעיף 43 (a) – מחויבויות ליבה – על המדינות להבטיח את זכות הגישה לשירותי בריאות על בסיס שוויוני, במיוחד לאוכלוסיות פגיעות ומיעוטים.
      18. סעיף 43 (e) – להבטיח חלוקה שוויונית של כל שירותי הבריאות.
      19. סעיף 50 – אלימות והחובה לכבד – הפרת החובה לכבד היא אותם פעולות המדינה שמפרות את הסטנדרט בסעיף 12 לאמנה והתוצאה שלהם עלולה להיות גרם נזק גופני, מחלה לא הכרחית או מוות שהיה ניתן למנוע. דוגמא לכך הינה מניעת גישה למתקני בריאות, בעקבות אפליה דה-יורה או בפועל.
      20. סעיף 54 – ניסוח ויישום מדיניות הבריאות הלאומית ותוכניות הפעולה צריכים ליישם, בין השאר, את עיקרון השוויון (אי-אפליה).
   2. General comment No. 16 : The Equal Right of Men and Women to the Enjoyment of all Economic, Social and Cultural Rights, 2005
      1. סעיף 29 – לפי סעיף 12 למדינה חובה לנקוט בצעדים למימוש הזכות של כל אדם להנאה מסטנדרט הבריאות הגבוהה ביותר שהוא בר-השגה. מחייב את המדינות להסיר מכשולים היכולים למנוע מגברים ומנשים גישה שווה לשירותי בריאות.
3. Concluding Observation
   1. הערות סיכום של הועדה לבחינת יישום האמנה לזכויות כלכליות חברתיות ותרבותיות, 2011 (תרגום לעברית)
      1. סעיף 19 - הועדה מביעה חוסר שביעות רצון מכך שהמדינה אינה מנגישה מידע בענייני בריאות, בעיקר בריאות המשפחה ופוריות בקרב האוכלוסייה הערבית והפלסטינית בשטחים.
      2. סעיף 30 - הועדה מביעה חוסר שביעות רצון מהאפליה שקיימת כלפי נשים וילדות בדואיות בתחומים שונים, ביניהם בריאות ונגישות לשירותי בריאות.
      3. סעיף 31 - הועדה מביעה חוסר שביעות רצון מכך שחוק ביטוח בריאות ממלכתי אינו חל על מי שאינם תושבים, וטוענת שיש בכך משום אפליית פלסטינים, עובדים זרים ופליטים בקבלת טיפול רפואי ראוי.
      4. סעיף 32- הועדה מביעה חוסר שביעות רצון מרמת הנגישות לשירותי בריאות של פלסטינים המתגוררים בשטחים.

האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד (CRC)

1. נוסח האמנה
   1. סעיף 23, פסקה 1-3 – פירוט זכויותיו של ילד שכושרו הנפשי או הגופני לקוי.
   2. סעיף 24, פסקה 1 - זכותו של ילד ליהנות מבריאות ברמה הגבוהה ביותר הניתנת להשגה.
   3. סעיף 24, פסקה 2 - המדינות יפעלו למימושה המלא של זכות זו. (פירוט האמצעים הננקטים באמנה).
2. General Comments
   1. General Comment No. 3: HIV/AIDS and the Rights of the Child, 2003
      1. סעיף 5 – הנושא של ילדים נשאי איידס הינו בעיה רפואית-בריאותית בעיקרה אך הוא כולל מגוון רחב יותר של נושאים כמו השפעה על הזכות לאי-אפליה.
      2. סעיף 6 – ניתן לנקוט באמצעים הולמים להתמודדות עם איידס רק אם זכויותיהם של ילדים ובני נוער יכובדו במלואם.
      3. סעיף 7 – אפליה מגבירה את הפגיעות של ילדים לאיידס, כמו גם משפיעה באופן ניכר על חייהם של ילדים שהושפעו או נדבקו באיידס.
      4. סעיף 8 – אפליה על בסיס מהווה מקור דאגה מיוחד, ויכולה יחד עם הטאבו והשיפוטיות על פעילות מינית של ילדות להגביל גישתן לאמצעי מניעה ושירותים אחרים.
      5. סעיף 9 – אפליה בגין איידס נכללת תחת סעיף 2 לאמנה שמחייב את המדינות להבטיח את כל הזכויות שנקבעו באמנה ללא אפליה מכל סוג שהוא.
      6. סעיף 17 – התייחסות למודעות ומניעת איידס דרך שימוש במערכת החינוך. על המדינות לעשות מאמצים כדי שההבדלים בין המינים לא ישפיעו על גישתם למידע, ולהבטיח את גישתם למידע גם בהינתן גורמי אפליה מסוימים (שפה, דת, נכות ועוד).
      7. סעיף 20 – המדינות צריכות לעודד את שירותי הבריאות להעסיק עובדים מקצועיים שיכבדו את זכותם של ילדים לאי-אפליה במתן השירותים השונים.
      8. סעיף 28 – החובה של המדינות תחת המדינה כולל חובה להבטיח לילדים גישה קבועה ושווה לטיפול רפואי מקיף על בסיס של אי-אפליה.
      9. סעיף 30 – התייחסות להשפעת הפגיעות של ילדים, בעיקר בגלל מצב פוליטי, כלכלי, חברתי ותרבותי, על הסבירות שלא יזכו לטיפול מספק בכל הנודע לאיידס.
      10. סעיפים 31 ו-33 – הסטיגמה והבידוד החברתי שחווים ילדים שהושפעו מאיידס (ילדים ומשפחותיהם או יתומים) עשויים להיות מודגשים על-ידי הזנחה או אפליה.
      11. סעיף 36 – ילדים מרקע כלכלי נמוך המושפעים מאיידס (באופן ישיר או בעקיפין, דרך אחד מהוריהם) עלולים למצוא עצמם בעמדת נחיתות כפולה – אפליה כפולה הן על בסיס כלכלי-חברתי והן בגלל האיידס.
      12. סעיף 40 (c) – על המדינה לבדוק את החוקים הקיימים והצעות החקיקה במטרה ליישם את סעיף 2 לאמנה האוסר על אפליה המבוססת של איידס, וכן להבטיח גישה שווה לכל הילדים לשירותי הבריאות.
   2. General Comment No. 4: Adolescent Health and Development, 2003
      1. סעיף 6 – על המדינות להבטיח לכל מי שמתחת מגיל 18 הנאה מהזכויות באמנה ללא אפליה (סעיף 2 לאמנה). בני נוער שהם נושא לאפליה יותר פגיעים ובריאותם והתפתחותם בסכנה גדולה יותר.
      2. סעיף 14 – קידום ואכיפה של הוראות האמנה, וביניהן סעיף 2 (איסור אפליה, הם המפתח להבטחת זכותם של בני נוער לבריאות והתפתחות.
      3. סעיף 19 – הועדה מדגישה את הצורך לתת מענה מיוחד למתבגרים עם מוגבלות ולהבטיח כי תהיה להם גישה לחינוך טוב, ולהכיר בעיקרון השוויון בהזדמנויות החינוך לבני נוער עם מוגבלות, אם אפשר לשלבם בבתי-ספר רגילים.
      4. סעיף 26 – לבני נוער יש זכות למידה מתאים וחיוני לבריאותם והתפתחותם, ויש להבטיח הזכות לכל בני הנוער, בנים ובנות, כולל לאלו שמחוץ למערכת החינוך.
      5. סעיף 34 – בהבטחת הזכות של בני נוער לבריאות והתפתחות יש להתחשב בהתנהגות היחיד ובמשתנים סביבתיים שמגדילים את הפגיעות והסיכון.
      6. סעיף 35 – לבני נוער עם מוגבלות פיזית ו/או נפשית יש זכות שווה לסטנדרט הבריאות הגבוה ביותר שניתן להשגה.
      7. סעיף 41 (b) – על המדינות לספק שירותי בריאות תוך התחשבות מתן דגש על נגישות. מתקני ושירותי הבריאות צריכים להיות ידועים ונגישים לכל בני הנוער, ללא אפליה.
      8. סעיף 41 (c) – על המדינות לספק שירותי בריאות תוך התחשבות מתן דגש על הסכמיות (עקרון הקבלה). כל מתקני ושירותי הבריאות צריכים לכבד ערכים תרבותיים, להיות רגישים מגדרית ולכבד רפואה אתנית.
   3. General Comment No. 7: Implementing Child Rights in Early Childhood, 2005
      1. סעיף 11 (b) – הזכות לאי-אפליה. אפליה יכולה להיות בצורה של תזונה לא מספיקה או טיפול לא מספיק. בתתי-סעיפים פירוט אפליה נגד קבוצות וביניהן ילדים עם מוגבלויות ונשאי איידס.
      2. סעיף 12 – ילדים קטנים יכולים לסבול מהשלכות האפליה כלפי הוריהם. אפליה פוטנציאלית בגישה לשירותים איכותיים מהווה דאגה מיוחדת בתחומים כמו בריאות.
      3. סעיף 24 –הועדה קוראת למדינות להבטיח לילדים קטנים גיש ה לשירותים מתאימים ואפקטיביים, כולל תוכניות בריאות.יש לתת תשומת לב מיוחדת לאוכלוסיות פגיעות הנמצאות בסיכון לאפליה.
      4. סעיף 25 – הועדה מציינת כי פחות סביר שילדים חולים או מוגבלים ירשמו עם לידתם במקומות מסוימים ומדגישה כי יש לרשום את כל הילדים עם לידתם, מבלי להפלות אף קבוצה.
   4. General Comment No. 9: The Rights of children with disabilities, 2006
      1. סעיף 2 – רקע, התייחסות לשוויון לאנשים עם מוגבלויות באמנות בינלאומיות, ובאמנה בפרט.
      2. סעיף 8 – לפי סעיף 2 לאמנה על המדינות להבטיח לכל הילדים תחת תחום שיפוטה הנאה מהזכויות באמנה, ללא אפליה בפרט על בסיס אפליה, וכן על המדינות לנקוט באמצעים המתאימים למנוע אפליה. ילדים עם מוגבלויות הם מהקבוצות הפגיעות ביותר.
      3. סעיף 9 – פירוט אמצעים שהמדינה צריכה לנקוט בהם כדי למנוע ולבטל אפליה נגד ילדים עם מוגבלויות.
      4. סעיף 10 – התייחסות לילדות עם מוגבלויות, לאור העובדה שלעיתים פגיעות יותר לאפליה בגלל אפליה מגדרית.
      5. סעיף 13 – כדי לעמוד בדרישות סעיף 23 לאמנה על המדינות לפתח וליישם מדיניות המכוונת להנאה מלא, ללא אפליה, של ילדים עם נכות מהזכויות באמנה, וכן להבטיח סיוע וטיפול מיוחד לילד ולמשפחתו.
      6. סעיף 14 (b) – יש להבטיח לילדים עם מוגבלויות גישה אפקטיבית לשירותי בריאות.
      7. סעיף 17 – מימוש האמור באמנה על-ידי חקיקה – חקיקה ספציפית ובחינת החקיקה הקיימת בנוסף לאמצעי החקיקה המומלצים בנוגע לאי-אפליה.
      8. סעיף 20 – הקצעת תקציב בין השאר לצורכי הנגשת מוסדות לילדים עם מוגבלויות.
      9. סעיפים 39-40 – הנגשת תחבורה ומוסדות ציבוריים לילדים עם מוגבלויות.
      10. סעיף 51 – הזכות לבריאות של ילדים עם מוגבלויות נפגעת פעמים רבות, בין השאר בגלל אפליה ואי-נגישות.
      11. סעיף 52 – שירותי הבריאות לילדים עם מוגבלויות צריכים להינתן באותה מערכת ציבורית המספקת שירותי בריאות לילדים בלי מוגבלויות.
      12. סעיף 65 – הנגשת מערכת החינוך לילדים עם מוגבלויות, הסרת המחסומים הפיזיים והתקשורתיים.
      13. סעיף 71 – יש לאפשר שוויון זכויות לילדים עם מוגבלויות להשתתף בפעילויות תרבות, אומנות וספורט.
      14. סעיף 80 – ביישום כל האמצעים ההכרחיים בהם יש לנקוט כדי לקדם את זכויותיהם של ילדים עם מוגבלויות, יש לשיים לב לפגיעות המיוחדת של ילדים המשתייכים למיעוטים וקבוצות ילדים.
   5. General Comment No. 11: Indigenous Children and their Rights under the Convention, 2009
      1. סעיף 5 – ילדים מקבוצות ילידים ממשיכים לסבול מאפליה במגוון תחומים, לרבות גישתם לשירותי בריאות.
      2. סעיף 22 – הועדה מדגישה שאין להתיר פרקטיקות תרבותיות אם נוגדות עקרונות אחרים של האמנה או נובעות מדעות קדומות ופוגעות בכבוד, בבריאות או בהתפתחות הילד.
      3. סעיף 25 – הועדה מציינת כילדים מקבוצות ילדים הם בין הילדים הזקוקים ל"אמצעים חיוביים" כדי לבטל תנאים הגורמים לאפליה ולהבטיח את הנאתם מהזכויות באמנה באופן שווה, בין השאר בגישה לשירתי בריאות ותזונה.
      4. סעיף 29 – על המדינות להבטיח כי האמצעים בהם ינקטו יתחשבו ויותאמו לצרכים של ילדים מקבוצות ילידים העלולים לסבול מאפליה כפולה, לרבות ילדים עם מוגבלויות.
      5. סעיף 49 – על המדינות להבטיח שכל הילדים נהנים מהרמה הגבוהה ביותר של בריאות הניתנת להשגה ובעלי גישה לשירותי בריאות. לילדים מקבוצות ילדים לרוב בריאות פחות טובה משאר הילדים.
      6. סעיף 50 – הועדה מעודדת את המדינות לנקוט באמצעים מיוחדים כדי להבטיח שילדים מקבוצות ילידים לא יופלו בהנאתם מהרמה הגבוהה ביותר של בריאות הניתנת להשגה.
      7. סעיף 51 – על המדינות לנקוט בכל האמצעים ההכרחיים כדי להבטיח גישה של ילדים מקבוצות ילידים לשירותי בריאות, תוך התחשבת תרבותית ובשפה של הילידים.
      8. סעיף 51 – על המדינות לתת תשומת לב מיוחדת לצרכים של ילדים מקבוצות ילידים עם מוגבלות.
      9. סעיף 52 – חשיבות עובדי בריאות ואנשי צוות רפואי מקהילות הילדים – יש להעדיף את העסקתם.
      10. סעיף 53 – על המדינה לנקוט בכל האמצעים הסבירים על מנת להבטיח כי לילדים מקבוצות ילידים, משפחות והקהילות מקבלים מידע וחינוך על סוגיות הקשורות לבריאות.

האמנה הבינלאומית בדבר ביעורן של כל הצורות של אפליה גזעית (CERD)

1. נוסח האמנה
   1. פרק 1, סעיף 5 - המדינות שהן צד באמנה ינקטו את האמצעים המתאימים לביעור אפליה גזעית ויבטיחו את הזכות לבריאות ציבורית ושירותי בריאות.
2. General Recommendation
   1. General Recommendation No. 29: Article 1, paragraph 1 of the Convention (Descent), 2002
      1. סעיף 40 – על המדינות להבטיח גישה שווה לשירותי בריאות ושירותי ביטוח לאומי עבור חברי קהילות מבוססות-מוצא.
   2. General Recommendation No.30: Discrimination Against Non Citizens, 2004
      1. סעיף 36 – על המדינות לכבד את הזכות של לא אזרחים לסטנדרט מתאים של בריאות פיזית ונפשית ואין לשלול מהם את הגישה לשירותי בריאות.
   3. General Reccomendation No. 34: Adopted by the Committee Racial discrimination against people of African descent, 2011
      1. סעיף 54 – יש להבטיח גישה שווה לשירותי בריאות וביטוח לאומי לאנשים ממוצא אפריקאי.

האמנה לביטול כל צורות האפליה נגד נשים (CEDAW)

1. נוסח האמנה
   1. פרק 3, סעיף 12, פסקה 1 - תבוטל כל אפליה נגד נשים בתחום הטיפול הרפואי על מנת להבטיח, על בסיס שוויון בין גברים ונשים, גישה לשירותי בריאות, לרבות כאלה הנוגעים לתכנון המשפחה.
   2. פרק 3, סעיף 14, פסקה 2ב – תבוטל כל אפליה נגד נשים מאזורים כפריים, במיוחד יבטיחו לאותן נשים את זכות הגישה לשירותי בריאות נאותים, לרבות מידע, ייעוץ ושירותי תכנון המשפחה.
2. General Recommendation
   1. General Recommendation No. 15: Avoidance of Discrimination against Women in National Strategies for the Prevention and Control of Acquired Immunodeficiency Syndrome (AIDS), 1990
      1. סעיף (d) – על המדינות לכלול בדוחות שלהם תחת סעיף 12 לאמנה מידע על השפעות איידס על נשים ועל הפעולות הננקטות על מנת לשרת את צרכיהן של הנשים הנגועות באיידס ולמנוע אפליה ספציפית נגדן.
   2. General Recommendation No. 18: Disabled Women, 1991
      1. כללי – הועדה מודאגת ממצבן של נשים עם מוגבלויות, הסובלות מאפליה כפולה הקשורה לתנאי חייהן המיוחדים.
      2. כללי – הועדה ממליצה להתייחס בדוחות של המדינות לאמצעים הננקטים כדי להתמודד עם המצב המיוחד של נשים עם מוגבלויות, כולל אמצעים מיוחדים להבטחת גישה שווה לחינוך ועבודה, שירותי בריאות וביטחון סוציאלי, ולהבטיח כי הן יכולות להשתתף בכל תחומי החיים החברתיים והתרבותיים.
   3. General Recommendation No. 19: Violence against Women, 1992
      1. סעיף 7 (g) - אלימות נגד נשים, מפלה ופוגעת בין השאר בזכות לבריאות פיזית ומנטלית ברמה הגבוהה ביותר הניתנת להשגה.
      2. סעיף 19 – המדינות מחויבות לפי סעיף 12 לאמנה לנקוט באמצעים כדי להבטיח גישה שווה לשירותי בריאות. אלימות נגד נשים מסכנת נשים ושמה את בריאותן וחייהן בסכנה.
      3. סעיף 20 – פרקטיקות תרבותיות המזיקות לנשים ולבריאותן ובריאות ילדים
   4. General Recommendation No. 24: Women and Health (Article 12), 1999
      1. סעיף 1 – הוועדה בדבר ביעור על צורות האפליה נגד נשים מכירה בגישה לטיפול רפואי כזכות יסוד על-פי האמנה בדבר ביעור על צורות האפליה נגד נשים.
      2. סעיף 2 – על המדינות הפועלות לפי סעיף 12 לאמנה, לבטל על אפליה נגד נשים בגישה שלמרכזים לטיפול רפואי לכל אורך חייהן.
      3. סעיף 6 – יש לתת תשומת לב מיוחדת לצרכי הבריאות של נשים השייכות לקבוצות פגיעות כמו נשים מהגרות, פליטות, ילדים ונשים זקנות ועוד.
      4. סעיף 7 – מימוש זכות האישה לבריאות יכולה להיות מושגת רק אם המדינות ימלאו את חובתם להגן, לכבד ולקדם זכויות אדם בסיסיות אחרות (כמו הזכות לתזונה).
      5. סעיף 11 – כחלק מהצעדים לבטל אפליה נגד נשים במערכת הבריאות יש לכלול שירותים למנוע, לזהות ולטפל במחלות ספציפיות לנשים. סירוב לספק שירותי בריאות מסוימים לנשים באופן חוקי מהווה אפליה.
      6. סעיפים 9-10, ו-12 – פירוט חובת הדיווח של המדינות לוועדה, כולל התייחסות למענה הניתן לנשים מהפרספקטיבה של צרכי האישה ולאור השוני בין נשים לגברים.
      7. סעיף 13 – החובה של המדינות להבטיח, על בסיס של שוויון בין גברים ונשים, גישה לשירותי בריאות, מידע וחינוך , מרמזת על החובה לכבד, להגן ולממש את זכויות האישה לטיפול רפואי.
      8. סעיף 14 – פירוט והסבר החובה של המדינה לכבד את הזכויות הקשורות לבריאות האישה.
      9. סעיף 15 - פירוט והסבר החובה של המדינה להגן על הזכויות הקשורות לבריאות האישה.
      10. סעיף 16 – על המדינות להבטיח שהגנה מתאימה ושירותי בריאות מתאימים, כולל טיפול בטראומה וייעוץ, לנשים בנסיבות קשות במיוחד.
      11. סעיף 17 – החובה להגשים את הזכויות מציבה חובה על המדינות לנקוט באמצעים המתאימים בהיקף המקסימאלי של המשאבים הזמינים כדי להבטיח שנשים יגשימו את זכותם לבריאות.
      12. סעיף 18 – איידס ומחלות מין אחרות ממלאות תפקיד מרכזי בזכויות נשים ונערות מתבגרות לבריאות מינית, בעיקר לאור יחסי הכוחות לא שווים מגדרית, בגינם אין נשים ונערות יכולות לסרב למין או להתעקש על פרקטיקה אחראית ובטוחה.
      13. סעיף 19 – בדוחות שלהם על המדינות לאבחן את הדרך בה בהם בוחנות האם לנשים יש גישה שווה לשירתי בריאות.
      14. סעיפים 21-23 – על המדינות לדווח על האמצעים השונים בהם הן נוקטות.
      15. סעיף 28 - שוויון רפואי מתבסס בין השאר גם על חינוך מיני בין נשים וגברים.
   5. General Recommendation No. 26: Women Migrant Workers, 2006
      1. סעיף 17 – עובדות זרות סובלות לעיתים מאי-שוויון שמאיים על בריאותן והיעדר גישה לשירותי בריאות.
      2. סעיף 18 – יש חשש ממשי לאפליה בכל הנוגע להיריון של עובדות זרות.
      3. סעיף 26, פסקה (i) – יש להבטיח גישה של עובדות זרות לשירותי בריאות מותאמים מבחינת השפה והתרבות ורגישים מגדרית.
   6. General Recommendation No. 27: Older Women and Protection of their Human Rights, 2010
      1. סעיף 14 – חוסר גישה של נשים מבוגרות לשירותי בריאות, כאשר האפליה חמורה יותר כאשר מדובר באישה גרושה או אלמנה.
      2. סעיפים 45-46 – יש להבטיח שירותי בריאות מתאימים לנשים מבוגרות, תוך התייחסות לנשים עם מוגבלויות או מקבוצות מיעוט.
3. Concluding Observation
   1. הערות סיכום של ועדת האו"ם לביטול כל צורות האפליה נגד נשים על ישראל, 2011
      1. סעיף 38 - על המדינה להבטיח שנשים וילדות פלסטיניות יוכלו לממש באופן שוויוני את זכותן לבריאות, על ידי הנגשת שירותים רפואיים ומעבר בטוח ויעיל אליהם (מחסומים).
      2. סעיף 45 - על המדינה למגר האפליה כלפי נשים בדואיות ולוודא מימוש זכותן לבריאות.

האמנה הבינלאומית לזכויות אנשים עם מוגבלויות (CRPD)

1. נוסח האמנה
   1. סעיף 25 – הכרה בזכותם של אנשים עם מוגבלויות ליהנות מסטנדרט הבריאות הגבוה שהוא בר-השגה ללא אפליה על בסיס המוגבלות.
   2. סעיף 25 – פירוט האמצעים השונים שעל המדינות לנקוט בהם כדי להבטיח גישה של אנשים עם מוגבלויות לשירותי בריאות מותאמי מגדר.
   3. סעיף 25, פסקה (e) – איסור אפליה נגד אנשים עם מוגבלויות במתן ביטוח בריאות, וביטוח חיים, במידה ומורשה על-פי חוק.
   4. סעיף 25, פסקה (f) – מניעת שלילה מפלה של שירותי בריאות, מזון או נוזלים על בסיס המוגבלות.

חזור לתוכן עניינים

חזור לעמוד הראשי